פרשת חוקת לילדים: הַבַּיִת שֶׁהֻקַּף בַּחֲתוּלִים

אֵת הַנְּחָשִׁים (בַּמִּדְבָּר כ"א, ו'), לְרַבּוֹת חַיּוֹת רָעוֹת (בַּעַל הַטּוּרִים).

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בִּזְקֵנָה, שֶׁלְּאַחַר פְּטִירַת בַּעְלָהּ הִרְגִּישָׁה בְּדִידוּת נוֹרָאָה, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיוּ לָהּ יְלָדִים וְאַף לֹא יְדִידוֹת, וְהֵחֵלָּה לַעֲסוֹק בְּרוֹב שְׁעוֹת הַיּוֹם בְּטִפּוּל בַּחֲתוּלֵי הַשְּׁכוּנָה. הַזְּקֵנָה מַאֲכִילָה וּמַשְׁקָה אֶת הַחֲתוּלִים בִּמְסִירוּת, מְטַיֶּלֶת עִמָּם וְדוֹאֶגֶת לְכָל צָרְכֵיהֶם. מִטֶּבַע הַדְּבָרִים, הִיא נִקְשְׁרָה מְאֹד לַחֲתוּלִים שֶׁהָיוּ הַ"יְּדִידִים" הַיְחִידִים שֶׁלָּהּ.

וְהִנֵּה, בְּיוֹם מִן הַיָּמִים הֶחֱלִיטָה הָאִשָּׁה לַעֲבוֹר דִּירָה, וּמָצְאָה יְחִידַת דִּיּוּר לְהַשְׂכָּרָה בְּמַרְתֵּף בֵּיתָהּ שֶׁל מִשְׁפָּחָה מְסֻיֶּמֶת בִּשְׁכוּנָה סְמוּכָה. הַזְּקֵנָה וּבַעַל הַבַּיִת (הַמַּשְׂכִּיר) חָתְמוּ עַל חוֹזֶה לִשְׂכִירוּת הַמַּרְתֵּף לְמֶשֶׁךְ שָׁנָה, וּמִיָּד בְּעֶרֶב כְּנִיסָתָהּ שֶׁל הַזְּקֵנָה לִמְקוֹם מְגוּרֶיהָ הֶחָדָשׁ, הִצְטָרְפוּ בְּעִקְּבוֹתֶיהָ גַּם יְדִידֶיהָ, הַחֲתוּלִים הָרַבִּים...

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, פָּתַח בַּעַל הַבַּיִת אֶת שַׁעַר בֵּיתוֹ, וְחָשְׁכוּ עֵינָיו כַּאֲשֶׁר הִבְחִין בִּגְדוּד שֶׁל חֲתוּלִים... הָאִישׁ בֵּרֵר מֵהֵיכָן הִגִּיעוּ לְכָאן כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חֲתוּלִים, וְעַד מְהֵרָה נוֹדַע, כִּי הַשּׂוֹכֶרֶת הַגַּלְמוּדָה אַחְרָאִית לְכָךְ...

פָּנָה בַּעַל הַבַּיִת אֶל הַזְּקֵנָה וְהוֹדִיעַ לָהּ נֶחֱרָצוֹת: "אֲנִי מִצְטַעֵר מְאֹד, עָלַיִךְ לְסַלֵּק מִכָּאן אֶת הַחֲתוּלִים, וְאִם אֵינֵךְ מוּכָנָה, תֵּאָלְצִי לַעֲזֹב אֶת הַבַּיִת!"

הַזְּקֵנָה לֹא עָמְדָה מִנֶּגֶד וְהֵשִׁיבָה: "הַחֲתוּלִים הַלָּלוּ בְּנֵי תַּרְבּוּת, וְאֵינָם אֲמוּרִים לְהַפְרִיעַ לְאַף אֶחָד, אֶלָּא רַק מַמְתִּינִים לִי בַּחוּץ... לְאַחַר שֶׁחָתַמְנוּ עַל חוֹזֵה הַשְּׂכִירוּת, וְהֶעֱבַרְתִּי לָכֶם צֶ'קִים לְמֶשֶׁךְ שָׁנָה, לֹא תּוּכְלוּ לְסַלְּקֵנִי, וְגַם אֶת יְדִידַי הַיְחִידִים, הַחֲתוּלִים, אֵינִי מוּכָנָה בְּשׁוּם אֹפֶן לְסַלֵּק!..."

וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, עִם מִי הַצֶּדֶק? הַאִם יֵשׁ לַשּׂוֹכֶרֶת זְכוּת לְהִשָּׁאֵר בַּדִּירָה, אוֹ שֶׁמָּא יָכוֹל בַּעַל הַבַּיִת לְסַלְּקָהּ?

תְּשׁוּבָה:

הַכְּלָל בִּשְׁאֵלוֹת מֵעֵין אֵלּוּ הוּא – שֶׁיֵּשׁ לָלֶכֶת אַחַר מִנְהַג הָעוֹלָם, וְלִבְדֹּק כֵּיצַד הִיא דֶּרֶךְ דִּיּוּרָם שֶׁל רֹב בְּנֵי הָאָדָם, וְכַנֶּאֱמָר בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (חו"מ סִימָן קס"א ס"ה): "אֶחָד מֵהַשֻּׁתָּפִים בְּחָצֵר, שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַעֲמִיד בֶּחָצֵר בְּהֵמָה אוֹ רֵחַיִם, אוֹ לְגַדֵּל בָּהּ תַּרְנְגוֹלִים, חֲבֵרוֹ מְעַכֵּב עָלָיו. וְכֵן שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי הַמָּקוֹם לַעֲשׂוֹתָם בְּחַצְרוֹתֵיהֶם, בְּכֻלָּם הַשֻּׁתָּפִים מְעַכְּבִים זֶה עַל זֶה".

וּכְלָל גָּדוֹל כָּתַב לָנוּ הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (חו"מ סִימָן רל"ב ס"ו): "כָּל שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו בְּנֵי הַמְּדִינָה שֶׁהוּא מוּם שֶׁמַּחְזִירִים בּוֹ מִקָּח זֶה, מַחְזִירִים. וְכָל שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו שֶׁאֵינוֹ מוּם, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מַחֲזִיר בּוֹ אֶלָּא אִם פֵּרֵשׁ, שֶׁכָּל הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן סְתָם, עַל מִנְהַג הַמְּדִינָה הוּא סוֹמֵךְ". וְנִרְאֶה שֶׁרֹב בְּנֵי הָאָדָם אֵינָם מוּכָנִים שֶׁבֵּיתָם אוֹ חֲצֵרָם יֻקְּפוּ בְּכָל כָּךְ הַרְבֵּה חֲתוּלֵי רְחוֹב בְּכָל שְׁעוֹת הַיְמָמָה, וְזֶהוּ מִטְרָד רְצִינִי.

לְסִכּוּם: הַמַּשְׂכִּיר רַשַּׁאי לִטְעוֹן שֶׁהֶסְכֵּם הַשְּׂכִירוּת נֶחְשָׁב כְּ"מִקַּח טָעוּת", וְלִדְרוֹשׁ מֵהַזְּקֵנָה לְסַלֵּק אֶת הַחֲתוּלִים, אוֹ לְחַפֵּשׂ לְעַצְמָהּ מְקוֹם מְגוּרִים אַחֵר (וּבְוַדַּאי שֶׁרָאוּי שֶׁיִּנְהַג עִמָּהּ בִּרְגִישׁוּת, וִיסַיַּע לָהּ לִמְצוֹא מָדוֹר הַמַּתְאִים לִצְרָכֶיהָ, מִבְּלִי לִפְגוֹעַ בְּאַף אָדָם).

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי 2", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין