פרשת בהעלותך לילדים: סֵפֶר תּוֹרָה לַ...יָּרֵחַ

בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת (בַּמִּדְבָּר ח', ב'). הַחֵפֶץ שֶׁנַּעֲשֵׂית בּוֹ מִצְוָה, קוֹנֶה עִלּוּי וְאֵיכוּת קְדֻשָּׁה. כְּעִנְיַן גְּוִיל שֶׁנִּכְתַּב בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה... וְזֶה מַאֲמָרוֹ יִתְבָּרַךְ "בְּהַעֲלוֹתְךָ", שֶׁהוּא בְּתִתְּךָ מַעֲלָה, "אֶת הַנֵּרֹת", עַל יְדֵי עֲשׂוֹת מִצְווֹתַי בָּהֶן (הָאַלְשֵׁיךְ הַקָּדוֹשׁ).

שְׁאֵלָה מְעַנְיֶנֶת הִגִּיעָה מֵאֵת סוֹפֵר סְתָ"ם, שְׁאֵלָה שֶׁמִּן הַסְּתָם טֶרֶם נִשְׁאֲלָה מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם.

פָּנָה אֵלַי - מְסַפֵּר הַסּוֹפֵר - עָשִׁיר אֲמֵרִיקָאִי נִכְבָּד, וּבִקֵּשׁ שֶׁאֶכְתֹּב עֲבוּרוֹ סֵפֶר תּוֹרָה מְהֻדָּר. הַגְּבִיר הוֹסִיף, כִּי הוּא מוּכָן לְשַׁלֵּם סְכוּם גָּבוֹהַּ מְאֹד עֲבוּר מְלֶאכֶת כְּתִיבַת סֵפֶר הַתּוֹרָה, וְחָשׁוּב לוֹ שֶׁהִיא תִּסְתַּיֵּם בַּהֶקְדֵּם הָאֶפְשָׁרִי.

"לְהֵיכָן אַתָּה עוֹמֵד לְהַכְנִיס אֶת הַסֵּפֶר?", הִתְעַנְיַנְתִּי. וְהַגְּבִיר הֵשִׁיב בַּאֲרֶשֶׁת שֶׁל רְצִינוּת: "אֶל הַיָּרֵחַ!".

פָּתַחְתִּי שְׁתֵּי עֵינַיִם תְּמֵהוֹת לְמוּל דְּבָרָיו, וְהוּא הִמְשִׁיךְ: "בִּרְצוֹנִי לִשְׁלוֹחַ אֶל הַיָּרֵחַ סֵפֶר תּוֹרָה, וּלְהַעֲמִיד אוֹתוֹ שָׁם בְּתוֹךְ אֲרוֹן קֹדֶשׁ מְכֻבָּד. בְּטוּחַנִי כִּי הַדָּבָר יַכֶּה גַּלִּים בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְיָבִיא לְקִדּוּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם עָצוּם!".

שׁוֹאֵל הַסּוֹפֵר: כֵּיצַד עָלַי לִנְהוֹג לְנוֹכַח תָּכְנִיתוֹ הַמּוּזָרָה שֶׁל מַזְמִין סֵפֶר הַתּוֹרָה, הַאִם מֻתָּר לִי לִכְתּוֹב עֲבוּרוֹ סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁיִּשָּׁלַח אֶל הַיָּרֵחַ?...

תְּשׁוּבָה:

מְסֻפָּר בַּיְרוּשַׁלְמִי (פֵאָה פ"א): אַרְטָבוֹן (מֶלֶךְ גּוֹי מִמַּלְכֵי פָּרַס) שָׁלַח לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מַרְגָּלִית יְקָרָה מְאֹד בְּמַתָּנָה, וְאָמַר לוֹ, "שְׁלַח לִי גַּם אַתָּה מַתָּנָה חֲשׁוּבָה כְּמוֹתָהּ". שָׁלַח לוֹ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְזוּזָה. אָמַר לוֹ אַרְטָבוֹן: "אֲנִי שָׁלַחְתִּי לְךָ דָּבָר הַשָּׁוֶה הוֹן רַב, וְאַתָּה הֵשַׁבְתָּ לִי בִּתְמוּרָה דָּבָר שֶׁשָּׁוְיוֹ מַטְבֵּעַ קְטַנָּה?!". הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ: "חֲפָצַי וַחֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָּהּ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאַתָּה שָׁלַחְתָּ לִי דָּבָר שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְשָׁמְרוֹ, וַאֲנִי שָׁלַחְתִּי לְךָ דָּבָר שֶׁאַתָּה יָשֵׁן וְהוּא שׁוֹמֵר אוֹתְךָ".

וְהִקְשָׁה רַבֵּינוּ הַנְּצִי"ב (בְּהַעֲמֵק שְׁאֵלָה, שְׁאִילְתָּא קמ"ה): אֵיךְ שָׁלַח רַבִּי מְזוּזָה לְאַרְטָבוֹן הַגּוֹי, הֲרֵי הַדִּין הוּא, שֶׁמְּזוּזָה שֶׁנִּכְתְּבָה עַל דַּעַת לְקָבְעָהּ בְּפֶתַח יִשְׂרָאֵל כְּמִצְוָתָהּ, אָסוּר לְקָבְעָהּ בְּפִתְחוֹ שֶׁל גּוֹי, מִפְּנֵי שֶׁהוֹרָדַת הַמִּצְוָה הִיא, וּבִזְיוֹן כְּבוֹד הַמְּזוּזָה?

וְתֵרֵץ הַנְּצִי"ב: דַּוְקָא מְזוּזָה שֶׁנִּכְתְּבָה עֲבוּר יִשְׂרָאֵל, אָסוּר לִשְׁלוֹחַ לְנָכְרִי, כִּי יֵשׁ בָּזֶה הוֹרָדָה בִּקְדֻשָּׁה, אֲבָל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כָּתַב מִלְּכַתְּחִלָּה אֶת הַמְּזוּזָה עַל מְנָת לְמָסְרָהּ לְנָכְרִי, וּבָזֶה אֵין הוֹרָדָה בִּקְדֻשָּׁה אוֹ בִּזָּיוֹן.

וְיִתָּכֵן שֶׁגַּם בִּשְׁאֵלָתֵנוּ, נִתָּן לְהַצִּיעַ לַסּוֹפֵר, שֶׁלֹּא יִכְתֹּב אֶת הַסֵּפֶר כְּהֶרְגֵּלוֹ לשֵם קְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה, אֶלָּא יִכְתֹּב אֶת הַסֵּפֶר מִתְּחִלָּה "לְשֵׁם יָרֵחַ" - עַל מְנָת לְהַנִּיחוֹ בַּיָּרֵחַ.

אוּלָם, נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ לְחַלֵּק בֵּין הַנּוֹשְׂאִים: הָאִסּוּר לָתֵת מְזוּזָה לְנָכְרִי, נוֹבֵעַ מִכָּךְ שֶׁאָסוּר לְהוֹרִיד מִקְּדֻשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדֻשָּׁה קַלָּה, וְלָכֵן אִם כּוֹתֵב אֶת הַמְּזוּזָה לְשֵׁם מַתָּנָה לְנָכְרִי (וּמִלְּכַתְחִלָּה קְדֻשָּׁתָהּ קַלָּה), לֹא עָבַר עַל אִסּוּר. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּכְתִיבַת סֵפֶר תּוֹרָה לְשֵׁם שְׁלִיחָתוֹ לַיָּרֵחַ, שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה בִּזָּיוֹן גָּדוֹל, שֶׁהֲרֵי הוּא כּוֹתֵב עַל מְנָת לָקַחַת אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה, וּלְהַנִּיחוֹ בְּמִדְבַּר צִיָּה וּשְׁמָמָה, אֲשֶׁר לֹא עוֹבֵר שָׁם אָדָם, וּמַה יּוֹעִיל כְּשֶׁיִּכְתֹּב עַל מְנָת כֵּן, סוֹף סוֹף הוּא שׁוֹלְחוֹ לְבִזָּיוֹן.

לְסִכּוּם: אֵין לִכְתּוֹב סֵפֶר תּוֹרָה עַל מְנָת לְשָׁלְחוֹ לַיָּרֵחַ.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי 2", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין