פרשת במדבר לילדים: "כבר 20 שנה אני ממתין לך"

הַמַּעֲשֶׂה הַמְרַגֵּשׁ שֶׁלְּפָנֵינוּ אֵרַע אֵצֶל אַלְמָנָה שֶׁנִּשְׁאֲרָה גַּלְמוּדָה עִם שֵׁשֶׁת יְלָדֶיהָ הַקְּטַנִּים, וּמַצַּב הַפַּרְנָסָה בְּבֵיתָם הָיָה דָּחוּק בְּיוֹתֵר. בְּאַחַד הַיָּמִים, הִתְפּוֹצְצָה הַצַּנֶּרֶת בְּבֵית הָאַלְמָנָה, וְהִיא הִזְעִיקָה אִינְסְטֶלָטוֹר. מִיָּד כְּשֶׁנִּכְנַס, הִבְחִין הָאִינְסְטֶלָטוֹר בָּעֹנִי הַנּוֹרָא שֶׁבְּבֵית הָאַלְמָנָה הַשְּׁבוּרָה, שֶׁבִּשְׁנֵי חַדְרֵי דִּירָתָהּ הַקְּטַנָּה דָּרוֹת שֶׁבַע נְפָשׁוֹת, יְשֵׁנִים צְפוּפִים עַל מִזְרָנִים, וּמִסְתַּפְּקִים בְּפַת חֲרֵבָה בְּמֶלַח... לְמַרְבֵּה הַצַּעַר גַּם גִּלָּה, שֶׁלֹּא נִתָּן לְתַקֵּן אֶת הַצַּנֶּרֶת, אֶלָּא יֵשׁ לְהַחֲלִיפָהּ.

הָאִינְסְטֶלָטוֹר לֹא יָדַע לְהָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ, כֵּיצַד יוֹדִיעַ לְבַעֲלַת הַבַּיִת הָאֻמְלָלָה אוֹדוֹת הַחְלָפַת הַצַּנֶּרֶת שֶׁעֲלוּתָהּ מִסְתַּכֶּמֶת בְּדָמִים מְרֻבִּים... לְבַסּוֹף הֶחְלִיט בְּלִבּוֹ "עָלַי לַעֲזוֹר לָאַלְמָנָה וְלִיתוֹמֶיהָ; אַשְׁלִים אֶת הַמְּלָאכָה, וְאֶתְחַמֵּק אֵיכְשֶׁהוּ מִקַּבָּלַת הַתַּשְׁלוּם".

וּבְכֵן, לְאַחַר שָׁבוּעַ שָׁלֵם שֶׁל עֲבוֹדָה מְאֻמֶּצֶת, סִיֵּם הָאִינְסְטֶלָטוֹר אֶת עֲבוֹדָתוֹ. הָאַלְמָנָה שָׁאֲלָה אוֹתוֹ בַּחֲשָׁשׁ וּבְהִסּוּס, כַּמָּה מַגִּיעַ לוֹ עֲבוּר הָעֲבוֹדָה, וְהָאִישׁ עָנָה לָהּ שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְשַׁלֵּם. "מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת? אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁלֹּא צָרִיךְ לְשַׁלֵּם?", הִתְפַּלְּאָה בַּעֲלַת הַבַּיִת.

"הָעִירִיָּה מְשַׁלֶּמֶת זֹאת - הֵשִׁיב - לֹא שְׁמַעְתֶּם עַל 'פְּרוֹיֶקְט שִׁקּוּם שְׁכוּנוֹת'?".

הָאַלְמָנָה הִשְׁתּוֹמְמָה. הִיא לֹא שָׁמְעָה כְּלָל עַל הַפְּרוֹיֶקְט הַזֶּה, אַךְ בְּכָל אֹפֶן הָיָה לָהּ נֹחַ לְהַאֲמִין לַסִּפּוּר, וְהִיא הוֹדְתָה לוֹ מִקֶּרֶב לֵב.

חָלְפוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה מֵהַמַּעֲשֶׂה.

הָאִינְסְטֶלָטוֹר שֶׁלָּנוּ רָכַשׁ שֶׁטַח אֲדָמָה בְּאַחַת הֶעָרִים, וְעָמַד לִבְנוֹת עָלָיו בַּיִת. לְשֵׁם כָּךְ הֵחֵל לַעֲשׂוֹת סֶבֶב בַּחֲנֻיּוֹת לְמוּצְרֵי בִּנְיָן, וְהִתְעַנְיֵן עַל מְחִירֵיהֶם שֶׁל כָּל הַפְּרִיטִים הַנִּדְרָשִׁים לַבְּנִיָּה, עַל מְנָת לַעֲרֹךְ הַשְׁוָאוֹת וְלִבְחֹר בַּהַצָּעָה הַזּוֹלָה בְּיוֹתֵר.

בֹּקֶר אֶחָד מַגִּיעַ מְיֻדָּעֵנוּ הָאִינְסְטֶלָטוֹר לַאֲתַר הַבְּנִיָּה, וְהִנֵּה הוּא מַבְחִין בְּמַשָּׂאִית גְּדוֹלָה, עֲמוּסָה בְּחָמְרֵי בְּנִיָּה, הַנּוֹשֵׂאת אֶת שְׁמָהּ שֶׁל אַחַת הַחֲבָרוֹת בָּהּ בִּקֵּר אֶתְמוֹל. הַמַּשָּׂאִית נִכְנְסָה לַאֲתַר הַבְּנִיָּה שֶׁלּוֹ, וּלְמַרְבֵּה הַתַּדְהֵמָה, הֵחֵל נֶהַג הַמַּשָּׂאִית לִפְרֹק אֶת חָמְרֵי הַבְּנִיָּה בְּעֶזְרַת הַמָּנוֹף!

הָאִישׁ הֵחֵל לִצְעוֹק לְעֵבֶר נֶהַג הַמַּשָּׂאִית: "מִי אַתָּה? בְּאֵיזוֹ רְשׁוּת אַתָּה נִכְנָס לְכָאן וּפוֹרֵק אֶת הֶחֳמָרִים הַלָּלוּ?!".

"אֲנִי מְבַצֵּעַ אֶת הוֹרָאוֹת הַחֶבְרָה, נִשְׁלַחְתִּי מִטַּעֲמָהּ לִפְרֹק כָּאן אֶת הַסְּחוֹרָה הַזּוֹ", הֵשִׁיב הַנֶּהָג.

"חֻצְפָּה! - הִתְרַעֵם הָאִישׁ - לֹא הִזְמַנְתִּי מִכֶּם כְּלוּם, רַק קִבַּלְתִּי הַצָּעַת מְחִיר, וּכְבָר הֶחְלַטְתֶּם שֶׁקָּנִיתִי! כָּעֵת עוֹד תְּחַיְּבוּ אוֹתִי בְּאַלְפֵי שְׁקָלִים...".

לְאַחַר דִּין וּדְבָרִים הוֹדִיעַ הַנֶּהָג: "אֶת שְׁלִיחוּתִי אֲנִי מְבַצֵּעַ, הַסְּחוֹרָה תּוּרַד מֵהַמַּשָּׂאִית לְתוֹךְ הַמִּגְרָשׁ - וְאִם יֵשׁ לְךָ טְעָנוֹת תִּפְנֶה בְּבַקָּשָׁה לְמִשְׂרַד הַחֶבְרָה".

הָאִינְסְטֶלָטוֹר מִהֵר לִנְסֹעַ לְמִשְׂרְדֵי הַחֶבְרָה, וְהֵחֵל לִרְטוֹן כְּלַפֵּי הַפָּקִיד: "מַה קּוֹרֶה פֹּה? אֲנִי לֹא הִזְמַנְתִּי אֶת הַמִּשְׁלוֹחַ, וְלֹא אֲשַׁלֵּם אֲפִלּוּ אֲגוֹרָה עֲבוּרוֹ!".

"אֲנִי מִצְטַעֵר - הֱשִׁיבוֹ הַפָּקִיד - רָשׁוּם בַּמַּחְשֵׁב שֶׁהִזְמַנְתָּ וְשִׁלַּמְתָּ בִּמְזֻמָּן".

"אֲנִי הִזְמַנְתִּי? וְשִׁלַּמְתִּי? - הִשְׁתּוֹמֵם הָאִישׁ - כַּנִּרְאֶה שֶׁזּוֹ שִׁיטָה חֲדָשָׁה לְהַכְרִיחַ אֲנָשִׁים לְבַצֵּעַ רְכִישׁוֹת".

"יְדִידִי הַיָּקָר, גַּשׁ נָא לַמִּשְׂרָד מִמּוּל, שָׁם יוֹשֵׁב מְנַהֵל הַחֶבְרָה", הִצִּיעַ הַפָּקִיד. הָאִישׁ נִגַּשׁ אֶל הַמְנַהֵל, וְהִתְלוֹנֵן עַל הָעַוְלָה שֶׁנֶּעֶשְׂתָה לוֹ, "אֲנִי דּוֹרֵשׁ שֶׁתֵּכֶף וּמִיָּד תִּדְאַג שֶׁיָּבוֹאוּ וְיִקְּחוּ מֵהַשֶּׁטַח אֶת כָּל מַה שֶּׁפָּרְקוּ".

"יַקִּירִי, שֵׁב בְּבַקָּשָׁה וְתֵרָגַע", אָמַר לוֹ מְנַהֵל הַחֶבְרָה, "הַבֵּט נָא בַּמַּחְשֵׁב וְתִרְאֶה כִּי מוֹפִיעָה כָּאן הַהַזְמָנָה, וְהִיא כְּבָר שֻׁלְּמָה".

- "מַה פִּתְאוֹם? מִי שִׁלֵּם?"

- "הָעִירִיָּה!"

- "מָה הָעִירִיָּה?!"

- "וְכִי לֹא שָׁמַעְתָּ עַל 'פְּרוֹיֶקְט שִׁקּוּם שְׁכוּנוֹת'?!"...

- "מַה פֵּרוּשׁ 'שִׁקּוּם שְׁכוּנוֹת'? הַאִם אַתָּה צוֹחֵק עָלַי?"

"לֹא, חָלִילָה", הֵשִׁיב הַמְנַהֵל בַּחֲבִיבוּת, "דַּע לְךָ יְדִידִי, כִּי כְּבָר עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲנִי מַמְתִּין לְךָ..."

עֵינָיו שֶׁל הַמְנַהֵל הִתְמַלְּאוּ בִּדְמָעוֹת, וְהוּא הִמְשִׁיךְ: "אֲנִי אַחַד הַיְתוֹמִים שֶׁל הָאַלְמָנָה שֶׁבִּקַּרְתָּ בְּבֵיתָהּ, וְעָזַרְתָּ לָהּ כָּל כָּךְ לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה. הָיִיתִי אָז יֶלֶד צָעִיר, אֲבָל יָדַעְתִּי שֶׁבְּאָמְרְךָ: 'פְּרוֹיֶקְט שִׁקּוּם שְׁכוּנוֹת', הִנְּךָ מִתְכַּוֵּן לְהִתְחַמֵּק מִלְּקַבֵּל תַּשְׁלוּם, וּלְמַעֲשֶׂה אַתָּה גּוֹמֵל עִמָּנוּ חֶסֶד. בְּאוֹתוֹ רֶגַע, גָּמְלָה בְּלִבִּי הַהַחְלָטָה, שֶׁיּוֹם אֶחָד אֲנִי אֶגְדַּל, וְאֶעֱשֶׂה הַכֹּל בִּכְדֵי לְהַחְזִיר לְךָ כִּגְמוּלְךָ הַטּוֹב. וְהִנֵּה עַכְשָׁיו נָפַלְתָּ לְיָדִי... מִן הַשָּׁמַיִם זִמְּנוּ אוֹתְךָ לְכָאן, לְקַבֵּל הַצָּעַת מְחִיר, וְלִי הָיְתָה הַהִזְדַּמְּנוּת 'לִסְגּוֹר מַעְגָּל'...".

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי 2", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין