פרשת אחרי מות קדושים: מוֹנִית לְפֶתַח-תִּקְוָה

לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר (וַיִּקְרָא י"ט, י"ג)

מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי שֶׁעָצַר מוֹנִית בִּירוּשָׁלַיִם, וּבִקֵּשׁ מֵהַנֶּהָג: "לְפֶתַח תִּקְוָה בְּבַקָּשָׁה".

הַנֶּהָג פָּתַח בִּנְסִיעָה, וְכַעֲבֹר רְגָעִים סְפוּרִים, הַנּוֹסֵעַ, שֶׁהָיָה עָיֵף מְאֹד, שָׁקַע בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה.

חָלְפָה שָׁעָה, וְהַמּוֹנִית מַגִּיעָה לָעִיר פֶּתַח תִּקְוָה, וְכָעֵת פּוֹנֶה הַנֶּהָג אֶל הַנּוֹסֵעַ וְשׁוֹאֵל בְּקוֹל גָּבוֹהַּ: "לְאֵיזֶה רְחוֹב בְּפֶתַח תִּקְוָה אַתָּה צָרִיךְ?"

הַנּוֹסֵעַ הֵחֵל לִפְקוֹחַ אֶת עֵינָיו, שִׁפְשֵׁף אוֹתָן הֵיטֵב, וְנִזְעַק: "אֵיפֹה אֲנַחְנוּ?..."

"בְּפֶתַח תִּקְוָה", הֵשִׁיב הַנֶּהָג.

הִתְרַעֵם הַנּוֹסֵעַ: "הִתְכַּוַּנְתִּי לִרְחוֹב פֶּתַח תִּקְוָה שֶׁבִּשְׁכוּנַת רוֹמֵמָה בִּירוּשָׁלַיִם... הָרְחוֹב נִמְצָא בְּמֶרְחָק שֶׁל עֶשֶׂר דַּקּוֹת נְסִיעָה מֵהַמָּקוֹם בּוֹ עָלִיתִי!... כָּעֵת - מַמְשִׁיךְ הַנּוֹסֵעַ - תִּצְטָרֵךְ לְהַחֲזִיר אוֹתִי לִירוּשָׁלַיִם, לִרְחוֹב פֶּתַח תִּקְוָה, וַאֲשַׁלֵּם לְךָ מְחִיר שֶׁל נְסִיעָה בַּת עֶשֶׂר דַּקּוֹת!"

"אֲנִי מִצְטַעֵר מְאֹד" - הֱשִׁיבוֹ הַנֶּהָג - "אַךְ אַתָּה הוּא הָאָשֵׁם, מַדּוּעַ לֹא צִיַּנְתָּ שֶׁכַּוָּנָתְךָ לִרְחוֹב פֶּתַח תִּקְוָה?! עַכְשָׁיו תִּצְטָרֵךְ לְשַׁלֵּם אֶת מְלוֹא דְּמֵי הַנְּסִיעָה לָעִיר פֶּתַח תִּקְוָה, וְאִם תִּרְצֶה לַחֲזוֹר לִירוּשָׁלַיִם, תִּצְטָרֵךְ לְשַׁלֵּם גַּם עַל כָּךְ!..."

עִם מִי הַדִּין?

תְּשׁוּבָה:

קַיֶּמֶת טַעֲנָה כְּלַפֵּי הַנּוֹסֵעַ - מַדּוּעַ אָמַרְתָּ "פֶּתַח תִּקְוָה" סְתָם, בְּאֹפֶן שֶׁהָיָה מָקוֹם לְהָבִין מִדְּבָרֶיךָ שֶׁכַּוָּנָתְךָ הִיא לָעִיר פֶּתַח תִּקְוָה? הָיָה לְךָ לְפָרֵט וְלוֹמַר: "קַח אוֹתִי לִרְחוֹב פֶּתַח תִּקְוָה"; בִּפְרָט כְּשֶׁאַתָּה עָיֵף וְעוֹמֵד לִשְׁקֹעַ בְּשֵׁנָה!

בְּהֶקְשֵׁר לָזֶה סִפֵּר לִי גִּיסִי הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים קַנְיֶבְסְקִי שְׁלִיטָ"א, שֶׁבְּבַחֲרוּתוֹ חָזַר פַּעַם מִישִׁיבַת פֶּתַח תִּקְוָה לִבְנֵי בְּרַק, וְנִרְדַּם בָּאוֹטוֹבּוּס. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר, מָצָא אֶת עַצְמוֹ בְּתֵל אָבִיב...

וּבָא לִשְׁאוֹל אֶת דּוֹדוֹ, מָרָן הַחֲזוֹן אִישׁ זַצַ"ל, הַאִם הוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם אֶת תּוֹסֶפֶת הַמְּחִיר מִבְּנֵי בְּרַק לְתֵל אָבִיב (כְּפִי שֶׁהָיָה מְקֻבָּל בַּזְּמַן הַהוּא, שֶׁעַל תּוֹסֶפֶת נְסִיעָה זוֹ יֵשׁ לְהוֹסִיף בַּמְּחִיר). הֵשִׁיב הַחֲזוֹן אִישׁ: מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה נִרְדַּמְתָּ, חֶבְרַת הָאוֹטוֹבּוּסִים לֹא צְרִיכָה לְהַפְסִיד...

אוּלָם, גַּם כְּלַפֵּי הַנֶּהָג קַיֶּמֶת תְּלוּנָה, שֶׁכֵּן בִּנְסִיעוֹת בֵּין-עִירוֹנִיּוֹת כֹּה אֲרֻכּוֹת, הַנֹּהַג הוּא לְסַכֵּם מֵרֹאשׁ אוֹדוֹת הַמְּחִיר, וְלָכֵן, גַּם אִם הַנּוֹסֵעַ אָמַר רַק פֶּתַח תִּקְוָה וְשָׁתַק, הָיָה לוֹ לַנֶּהָג לְבָרֵר אֶת פְּרָטֵי הַנְּסִיעָה.

וְלָכֵן, רָאוּי לַשְּׁנַיִם לְהִתְפַּשֵּׁר, וִישַׁלֵּם הַנּוֹסֵעַ לַנֶּהָג מַחֲצִית מִדְּמֵי הַנְּסִיעָה עַד לָעִיר פֶּתַח תִּקְוָה. וּבַנּוֹגֵעַ לַנְּסִיעָה חָזוֹר לִירוּשָׁלַיִם, זוֹ הִיא "פָּרָשָׁה חֲדָשָׁה", דְּהַיְנוּ, כָּעֵת הַנּוֹסֵעַ יָכוֹל לָשׁוּב לִירוּשָׁלַיִם בְּאוֹטוֹבּוּס, וְאִם יִרְצֶה לַחֲזוֹר בְּמוֹנִית, יְשַׁלֵּם לַנֶּהָג אֶת דְּמֵי הַנְּסִיעָה, בַּמְּחִיר שֶׁיְּסַכְּמוּ בֵּינֵיהֶם.

לְסִכּוּם: יֵשׁ לְפַשֵּׁר בֵּין הַנּוֹסֵעַ לַנֶּהָג בְּאֹפֶן שֶׁיְּשַׁלֵּם הַנּוֹסֵעַ לַנֶּהָג חֲצִי מִסְּכוּם הַנְּסִיעָה לָעִיר פֶּתַח תִּקְוָה.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי 2", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין