פרשת שמיני לילדים: סַפָּקֵי הַבָּשָׂר הָעַרְבִים

"וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם" (וַיִּקְרָא י"א, מ"ג). "וְלֹא תִּטַּמְּאוּ בָּהֶם", בַּאֲכִילָתָן בַּגּוּף, שֶׁאִם תַּעֲשׂוּ כֵּן, "וְנִטְמֵתֶם בָּם", בַּנֶפֶשׁ. וְהַמִּלָּה "וְנִטְמֵתֶם" חֲסֵרָה אָלֶ"ף, שֶׁהוּא לְשׁוֹן טִמְטוּם, וְהַטַּעַם - כִּי הַלֵּב מִטַּמְטֵם בַּאֲכִילַת הַדְּבָרִים הָאֲסוּרִים (רַבֵּנוּ בַּחְיֵי).

הַשְּׁאֵלָה הַגּוֹרָלִית שֶׁלְּפָנֵינוּ נִשְׁאֲלָה עַל יְדֵי שׁוֹטֵר שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת, שֶׁכֹּה סִפֵּר:

בְּאַחַד הַלֵּילוֹת, בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת, עָרַכְתִּי סִיּוּר רַגְלִי בְּסִמְטָאוֹת הָעִיר. לְפֶתַע, שַׂמְתִּי לֵב לִפְעִילוּת חֲשָׁאִית בְּסָמוּךְ לַחֲנוּת הָאִטְלִיז... עָקַבְתִּי בַּחֲשָׁאִיּוּת אַחַר הַמִּתְרַחֵשׁ, וּלְנֶגֶד עֵינַי נֶחְשְׂפָה שְׁחִיתוּת נוֹרָאָה: מַשָּׁאִית גְּדוֹלָה, שֶׁהֻנְהֲגָה עַל יְדֵי שְׁנֵי עַרְבִים, עָצְרָה בְּסָמוּךְ לַחֲנוּת, וּפָרְקָה שָׁם כַּמּוּת גְּדוֹלָה שֶׁל בְּשַׂר נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת (הַמַּגִּיעַ מֵהַשְּׁטָחִים). בַּעֲלֵי הַחֲנוּת הַיְּהוּדִים, שֶׁהִמְתִּינוּ לַסּוֹחֲרִים הָעַרְבִים, מִהֲרוּ וְהִכְנִיסוּ אֶת הַבָּשָׂר לַחֲנוּת.

מִתּוֹךְ מְקוֹם הַמִּסְתּוֹר בּוֹ עָמַדְתִּי, הִצְלַחְתִּי לְהַבְחִין כִּי הַמַּשָּׂאִית מְלֵאָה בְּאַרְגְּזֵי בָּשָׂר. הָיָה בָּרוּר אֵפוֹא, כִּי הָעַרְבִים עוֹמְדִים לְהַמְשִׁיךְ בִּנְסִיעָה לְעוֹד כַּמָּה תַּחֲנוֹת, וּלְחַלֵּק אֶת סְחוֹרָתָם הַטְּמֵאָה בְּעוֹד חֲנֻיּוֹת בָּשָׂר בְּעָרֵי יִשְׂרָאֵל...

כָּעֵת קַיָּמוֹת לְפָנַי שְׁנֵי דַּרְכֵי פְּעֻלָּה שׁוֹנוֹת: א) לְפַרְסֵם לְאַלְתַּר אֶת חֲנוּת הָאִטְלִיז הַהִיא, שֶׁמְּלֵאָה בִּבְשַׂר פִּגּוּלִים, וְזֹאת עַל מְנָת לְהַצִּיל אֶת הַצִּבּוּר מֵאֲכִילַת אִסּוּר וְטִמְטוּם הַלֵּב. ב) אוֹ שֶׁמָּא עָדִיף לִשְׁתֹּק בָּעֵת הַזּוֹ, וּלְהַמְתִּין עַד שֶׁתָּשׁוּב הַמַּשָּׂאִית לְחֲנוּת הָאִטְלִיז הַהִיא, וְאָז לַעֲקֹב אַחֲרֶיהָ, וְכָךְ, בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, יַעֲלֶה בְּיָדֵינוּ לְגַלּוֹת אֶת כָּל הָרֶשֶׁת הַמְרֻשַּׁעַת הַזּוֹ, הָעוֹסֶקֶת בְּהוֹנָאָה וּבְהַכְשָׁלַת הַצִּבּוּר, וְלַחֲשֹׂף גַּם אֶת כָּל שְׁאָר הַחֲנֻיּוֹת הַשֻּׁתָּפוֹת לַפֶּשַׁע...!

סָפֵק זֶה גּוֹרָלִי בְּיוֹתֵר, שֶׁהֲרֵי אִם נְפַרְסֵם מִיָּד אֶת דְּבַר הִמָּצְאוּת הַבָּשָׂר הָאָסוּר בַּחֲנוּת הָאִטְלִיז, אָמְנָם נַצִּיל כַּמָּה יְהוּדִים מֵאֲכִילַת נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת כָּעֵת, אֶלָּא שֶׁהַסַּפָּקִים הָעַרְבִים יַפְסִיקוּ לְסַפֵּק בָּשָׂר לַחֲנוּת זוֹ, וְלֹא נַצְלִיחַ לַחְשֹׂף אֶת שְׁאָר הַחֲנֻיּוֹת שֶׁמְּקַבְּלוֹת סְחוֹרָה מֵאוֹתָם עַרְבִים. כָּךְ יַמְשִׁיכוּ יְהוּדִים רַבִּים לְהִכָּשֵׁל. מִצַּד שֵׁנִי, אִם נַמְתִּין מִסְפַּר יָמִים, אָמְנָם נוּכַל לִתְפּוֹס אֶת הַפּוֹשְׁעִים וְלִמְנֹעַ אֶת סִפּוּק הַבָּשָׂר מִכָּל הָאֵזוֹרִים, אֶלָּא שֶׁבֵּינְתַיִם יִכָּשְׁלוּ כַּמָּה יְהוּדִים בַּאֲכִילַת בְּשַׂר הַפִּגּוּלִים?...

כֵּיצַד עָלֵינוּ לִפְעוֹל בָּעֵת הַזּוֹ?

תְּשׁוּבָה:

הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ"א הִצִּיעַ אֶת הַשְּׁאֵלָה לִפְנֵי חָמִיו מָרָן הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף שָׁלוֹם אֶלְיָשִׁיב זַצַ"ל, וְהֵשִׁיב מָרָן: יֵשׁ לְהוֹדִיעַ וּלְפַרְסֵם מִיָּד שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתָהּ חֲנוּת שֶׁבָּעִיר בְּשַׂר נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, כְּדֵי לִמְנוֹעַ אֶת יוֹשְׁבֵי הָעִיר מֵאֲכִילַת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. וְאֵין לָנוּ לַעֲשׂוֹת "מִסְחָר" בַּעֲבֵרוֹת, וְלִטְעוֹן שֶׁמּוּטָב שֶׁיִּכָּשְׁלוּ יְחִידִים וְאַל יִכָּשְׁלוּ רַבִּים, אֶלָּא עָלֵינוּ לִגְדֹּר אֶת הַפְּרָצוֹת שֶׁלְּפָנֵינוּ, מִבְּלִי לַחֲשׁוֹב עַל רְוָחִים גְּדוֹלִים יוֹתֵר בֶּעָתִיד!

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי 2", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין