פרשת ויקרא לילדים: הַפַּחִיּוֹת שֶׁהֻטְמְנוּ בִּמְקָרֵר הֶחָלָב

וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל (וַיִּקְרָא ה', כ"ג)

בָּחוּר שֶׁזָּכָה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, פָּנָה אֶל הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ"א בַּשְּׁאֵלָה הַבָּאָה:

בְּסָמוּךְ לְבֵית הַסֵּפֶר בּוֹ לָמַדְתִּי קַיֶּמֶת צַרְכָנִיָּה. מִדֵּי יוֹם הָיִיתִי יוֹצֵא בִּזְמַן הַהַפְסָקָה אֶל הַצַּרְכָנִיָּה כְּדֵי לִקְנוֹת פַּחִית שְׁתִיָּה. כִּבְכָל צַרְכָנִיָּה, נִמְכָּרִים שָׁם שְׁנֵי סוּגֵי פַּחִיּוֹת: פַּחִית קָרָה מִמְּקָרֵר הַפַּחִיּוֹת, שֶׁמְּחִירָהּ הוּא שִׁשָּׁה שְׁקָלִים, וּפַחִית שֶׁאֵינָהּ קָרָה, שֶׁמְּחִירָהּ הוּא אַרְבָּעָה שְׁקָלִים בִּלְבַד. סִכַּמְתִּי עִם בַּעַל הַצַּרְכָנִיָּה, שֶׁאֲשַׁלֵּם לוֹ אַחַת בְּשָׁבוּעַ, בְּיוֹם שִׁשִּׁי, עֲבוּר כָּל הַפַּחִיּוֹת שֶׁאֶקַּח בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ.

בְּכָל פַּעַם הָיָה בַּעַל הַצַּרְכָנִיָּה שׁוֹאֵל אוֹתִי: "לָקַחְתָּ פַּחִיּוֹת קָרוֹת אוֹ חַמּוֹת?". "חַמּוֹת", הֵשַׁבְתִּי, וְשִׁלַּמְתִּי לְפִי תַּעֲרִיף הַחַמּוֹת.

הָאֱמֶת הָיְתָה, שֶׁהַפַּחִיּוֹת הָיוּ קָרוֹת, אַךְ בְּכָל זֹאת לֹא שִׁקַּרְתִּי לַמּוֹכֵר... מַדּוּעַ? - כִּי לֹא לָקַחְתִּי אֶת הַפַּחִיּוֹת מֵהַמְקָרֵר הַמְיֻחָד לַפַּחִיּוֹת, אֶלָּא נָטַלְתִּי בְּכָל יוֹם פַּחִית אַחַת מֵאֲרִיזַת הַפַּחִיּוֹת הַחַמּוֹת, וּפָשׁוּט הָלַכְתִּי וְהִטְמַנְתִּי אוֹתָהּ בִּמְקָרֵר הֶחָלָב, מִתַּחַת לְשַׂקִיּוֹת הֶחָלָב וְהַשּׁוֹקוֹ... לְמָחֳרָת, הָיִיתִי חוֹזֵר וְשׁוֹלֵף אֶת הַפַּחִית שֶׁהִטְמַנְתִּי אֶתְמוֹל, וְתַחְתֶּיהָ הִנַּחְתִּי פַּחִית חַמָּה חֲדָשָׁה, בִּשְׁבִיל מָחָר...

שְׁאֵלָתִי אֵפוֹא הִיא - הַאִם אֲנִי צָרִיךְ לְהָשִׁיב לַמּוֹכֵר שְׁנֵי שְׁקָלִים עֲבוּר כָּל יוֹם, אוֹ שֶׁמָּא לֹא גָזַלְתִּי מִמֶּנּוּ דָּבָר, וַהֲרֵי הֲלָכָה בְּיָדֵינוּ: "זֶה נֶהֱנֶה וְזֶה לֹא חָסֵר פָּטוּר" (בָּבָא קַמָּא כ':), דְּהַיְנוּ, אָמְנָם אֲנִי נֶהֱנֵיתִי מִפַּחִית קָרָה, אַךְ לֹא הֶחֱסַרְתִּי לַמּוֹכֵר מְאוּמָה, וְאִם כֵּן שֶׁמָּא פָּטוּר אֲנִי מִלְּשַׁלֵּם?...

תשובה:

בְּוַדַּאי שֶׁקַּיֶּמֶת הַקְפָּדָה מִצַּד בַּעַל הַצַּרְכָנִיָּה שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ כָּךְ, וּלְמָשָׁל אִם הוּא יִכָּנֵס וְיִרְאֶה פַּחִיּוֹת שְׁתִיָּה בֵּין שַׂקִיּוֹת הֶחָלָב, יִתָּכֵן שֶׁיָּבוֹא לִגְעוֹר בָּעוֹבְדִים שֶׁאֵינָם מַקְפִּידִים עַל הַסֵּדֶר, וּכְמוֹ כֵן הַלָּקוֹחוֹת אוֹהֲבִים לִקְנוֹת בְּמָקוֹם מְסֻדָּר, כְּשֶׁכָּל פָּרִיט אָרוּז וּמֻנָּח בִּמְקוֹמוֹ, וְאִם יִרְאוּ אִי-סֵדֶר שֶׁכָּזֶה, עֶרְכּוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם יִפְחַת בְּעֵינֵיהֶם, (וּמַה יִּהְיֶה אִם עוֹד כַּמָּה בַּחוּרִים יַחְלִיטוּ לְאַמֵּץ אֶת הַשִּׁיטָה וְיִטְעֲנוּ: "זֶה נֶהֱנֶה וְזֶה לֹא חָסֵר", עַד שֶׁיַּהֲפֹךְ מְקָרֵר הֶחָלָב לִמְקָרֵר פַּחִיּוֹת?!). וְלָכֵן, בְּוַדַּאי שֶׁאֵין לִנְהוֹג כְּפִי שֶׁנָּהַג הַבָּחוּר הַשּׁוֹאֵל.

וְאִם בַּעַל הַצַּרְכָנִיָּה מַקְפִּיד שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ כָּךְ, וְשֶׁלֹּא יִשְׁתַּמְּשׁוּ בַּמְקָרֵר שֶׁלּוֹ עֲבוּר צְרָכִים פְּרָטִיִּים, אִם כֵּן הֲרֵי הוּא "חָסֵר", וּמִמֵּילָא מְחִיר הַפַּחִית שֶׁהִתְקָרְרָה עַל יְדֵי מְקָרֵר הַצַּרְכָנִיָּה, הוּא כִּמְחִיר פַּחִית קָרָה, וְשַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַבָּחוּר אֶת שְׁנֵי הַשְּׁקָלִים הַנּוֹסָפִים עֲבוּר כָּל פַּחִית... (זֹאת וְעוֹד, שֶׁיֵּשׁ לִטְעוֹן שֶׁהַמּוֹכֵר גּוֹבֶה אֶת תּוֹסֶפֶת הַמְּחִיר בְּעַד פַּחִית קָרָה, בְּשֶׁל הַשְׁקָעָתוֹ בְּהַעֲמָדַת הַמְקָרֵר וְהַחַשְׁמַל, וּמִבְּחִינָתוֹ קֵרוּר בִּמְקָרֵר אַחֵר הוּא הַיְנוּ הַךְ, כִּי גַּם כָּאן הִשְׁקִיעַ וְהוֹצִיא הוֹצָאוֹת עֲבוּר שֵׁרוּתוֹ שֶׁל הַלָּקוֹחַ, וְלָכֵן בְּוַדַּאי שֶׁהַמְחִיר יִהְיֶה גָּבוֹהַּ יוֹתֵר).

לְסִכּוּם: יֵשׁ לְשַׁלֵּם לְבַעַל הַצַּרְכָנִיָּה אֶת תּוֹסֶפֶת הַמְּחִיר, כְּשָׁוְיָהּ שֶׁל פַּחִית קָרָה.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי 2", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין