פרשת ויקהל-פקודי לילדים: כֶּתֶר תּוֹרָה

קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה'... זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת (שְׁמוֹת ל"ה, ה'). "מֵאִתְּכֶם" הַיְנוּ מִשֶּׁלָּכֶם וְלֹא מִשֶּׁל חֲבֵרְכֶם, כִּי לֹא יִתָּכֵן לִבְנוֹת הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מִן הַגֵּזֶל (כְּלִי יָקָר).

בְּאַחַת הַמִּדְרָשׁוֹת לְנֹעַר מִתְחַזֵּק, הֶחְלִיטוּ הַפְּעִילִים לֶאֱסוֹף מֵהַנְּעָרִים הַמִּתְקָרְבִים אֶת תַּכְשִׁיטֵיהֶם (עֲגִילִים, טַבָּעוֹת, שַׁרְשְׁרָאוֹת וְכוּ'), וְלִצּוֹר מֵהֶם כֶּתֶר תּוֹרָה מְפֹאָר. רַבִּים מִבְּנֵי הַנֹּעַר הַמִּתְחַזְּקִים פָּרְקוּ מֵעֲלֵיהֶם אֶת תַּכְשִׁיטֵיהֶם, עַד שֶׁהִתְקַבֵּל אֵצֶל פְּעִילֵי הַמִּדְרָשָׁה שַׂק מַלֵּא בְּתַכְשִׁיטִים, שֶׁמִּשְׁקָלָם הָיָה מַסְפִּיק לְיִצּוּר הַכֶּתֶר תּוֹרָה.

הַתַּכְשִׁיטִים הֻתְּכוּ, וּמֵהֶם הוּכַן הַכֶּתֶר הַמְפֹאָר. בְּמַעֲמָד מְרַגֵּשׁ וּמְרוֹמֵם, הֻגַּשׁ הַכֶּתֶר תּוֹרָה לְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר, וּלְאַחַר מִכֵּן הוּנַח עַל הַסֵּפֶר תּוֹרָה.

וְהִנֵּה, לְאַחַר הַמַּעֲמָד, נִגְּשׁוּ אֶל מְנַהֵל הַמִּדְרָשָׁה כַּמָּה נְעָרִים שֶׁכְּבָר זָכוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְגִלּוּ לוֹ: "חֵלֶק גָּדוֹל מֵהַתַּכְשִׁיטִים שֶׁמָּסַרְנוּ, הִנָּם גְּנוּבִים... בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ, גָּנַבְנוּ אוֹתָם בֶּעָבָר מִכַּמָּה מְקוֹמוֹת, וְאֵינֶנּוּ זוֹכְרִים כַּיּוֹם מִמִּי בְּדִיּוּק גָּנַבְנוּ...".

וְהִתְעוֹרְרָה הַשְּׁאֵלָה: הַאִם יֵשׁ לְהָסִיר אֶת כֶּתֶר הַתּוֹרָה מֵעַל סֵפֶר הַתּוֹרָה הַקָּדוֹשׁ (שֶׁכָּתוּב בּוֹ "לֹא תִּגְנֹבוּ"), אוֹ שֶׁמָּא נִתָּן לְהַשְׁאִיר אֶת הַכֶּתֶר עַל סֵּפֶר הַתּוֹרָה?

תְּשׁוּבָה:

אָמְנָם נַעֲשָה "שִׁנּוּי מַעֲשֶׂה" בְּכֶתֶר הַתּוֹרָה, וְהוּא קָנוּי לָנוּ (וְאָנוּ לֹא צְרִיכִים לַהֲשִׁיבוֹ לַנִּגְנָב, אֶלָּא הַגַּנָּבִים צְרִיכִים לְהָשִׁיב אֶת דְּמֵי גְנֵבוֹתֵיהֶם), מִכָּל מָקוֹם, הַדָּבָר מָאוּס לְהַקְרִיב כָּזֶה כֶּתֶר לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה שֶׁ"שּׂוֹנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה", (דְּהַיְנוּ הַקְרָבַת דְּבָרִים גְּזוּלִים לַקָּבָּ"ה, אֵינָהּ חֲבִיבָה עָלָיו יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא אַדְּרַבָּה שְׂנוּאָה וּמְתֹעֶבֶת!).

עַל מְנָת לְתַקֵּן אֶת הַדָּבָר, יֵשׁ לַעֲשׂוֹת בִּדְמֵי הַתַּכְשִׁיטִים צָרְכֵי רַבִּים. כַּמְבֹאָר בְּמַסֶּכֶת בֵּיצָה (כ"ט.): "גָּזַל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי גָּזַל - יַעֲשֶׂה בָּהֶם צָרְכֵי רַבִּים". כְּלוֹמַר, אָדָם שֶׁגָּזַל (אוֹ גָּנַב) וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי לְהָשִׁיב, כְּגוֹן שֶׁגָּזַל מֵאֲנָשִׁים רַבִּים וְאֵינוֹ זוֹכֵר מִי הֵם, עָלָיו לַעֲשׂוֹת צָרְכֵי רַבִּים לְפִי גֹּבַהּ הַסְּכוּם שֶׁגָּזַל, בְּאֹפֶן שֶׁיֵּהָנוּ מִכָּךְ גַּם הַנִּגְזָלִים, וּבָזֶה יְקַיֵּם הַגַּזְלָן בְּדִיעֲבַד, אֶת הַנֶּאֱמָר: "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל".

לְסִכּוּם: יֵשׁ לְבַקֵּשׁ מֵהַנְּעָרִים שֶׁיַּעֲשׂוּ צָרְכֵי רַבִּים בְּאוֹתוֹ סְכוּם שֶׁגָּנְבוּ, וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת בַּמָּמוֹן צָרְכֵי צִבּוּר, נִרְאֶה שֶׁאֶפְשָׁר לְזַכּוֹת עֲבוּרָם סְכוּם כֶּסֶף (כִּסְכוּם הַכֶּסֶף שֶׁגָּנְבוּ), וּלְאַחַר מִכֵּן לַעֲשׂוֹת בַּכֶּסֶף צָרְכֵי רַבִּים.

* * *

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה (שְׁמוֹת ל"ח, כ"א). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁרָאָה מֹשֶׁה אֶת לֵיצָנֵי הַדּוֹר מְרַנְּנִים עָלָיו, שֶׁשָּׁלַח יָד בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, עַל כֵּן נָתַן חֶשְׁבּוֹן. וַעֲדַיִן קָשֶׁה, כֵּיצַד קִבְּלוּ (אוֹתָם לֵיצָנִים) אֶת הַחֶשְׁבּוֹן מִמֶּנּוּ? לָזֶה אָמַר - "אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה", לְלַמְּדֵנוּ כִּי גַּם אִם הַצִּבּוּר לֹא יִרְצֶה לְקַבֵּל אֶת הַחֶשְׁבּוֹן מֵהָרֹאשׁ שֶׁבָּהֶם, הוּא מֵעַצְמוֹ יְבַקֵּשׁ לִיתֵּן חֶשְׁבּוֹן, כְּדֵי לִהְיוֹת נָקִי מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל (הָאַלְשֵׁיךְ הַקָּדוֹשׁ).

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי 2", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין