גם הקב"ה נוהג אבלות על החורבן

משל לחכם שלא ראה אבל מימיו, והיה לו בן אחד ומת, קרא לכל תלמידיו, אמר להם מבקש מכם הראו לי כיצד מתאבלים. אמרו לו אבל קורע בגדיו, אמר להם אף אני קורע. אמרו לו אבל יושב ודומם לעצמו ומראה פנים, אמר להם אף אני יושב כן. אמרו לו אבל כופה מיטתו, אמר להם אף אני כופה מיטתי. אמרו לו אבל לובש שחורים, אמר להם אף אני לובש שחורים. אמרו לו אבל בוכה ביום ובלילה, אמר להם אף אני בוכה ביום ובלילה. והנמשל: החכם זה הקב"ה, שנאמר: "ה' בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה", וכשחרבו ציון וירושלים ובית המקדש ועברו על ישראל כל אלו הצרות, שנאמר (ירמיה ט"ו, ב') "כֹּה אָמַר ה': אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת, וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב, וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב, וַאֲשֶּׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי", קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, שנאמר (ישעיה כ"ב, י"ב): "וַיִּקְרָא ה' אלוקים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק". אמר להם מלך אָבֵל מה הוא עושה? אמרו לו בוכה ביום ובלילה, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר: "וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי". עוד אמר להם מלך אבל מה הוא עושה, אמרו לו לובש שחורים, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר: "אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת [שחרות ואופל] וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם". עוד אמר להם מלך אבל מה הוא עושה, אמרו לו הולך יחף, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר: "ה' בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו". עוד אמר להם מלך אבל מה הוא עושה, אמרו לו כופה את מיטתו, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר: "כָרְסָוָן רְמִיו" הכיסאות הורמו, מכאן שהיו קודם לכן הפוכים. עוד אמר להם מלך אבל מה הוא עושה, אמרו לו קורע את בגדו, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר: "בִּצַּע אֶמְרָתוֹ". עוד אמר להם מלך אבל מה הוא עושה, אמרו לו מכבה את הפנסים, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר: "שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם". עוד אמר להם מלך אבל מה הוא עושה, אמרו לו נכנס בחדרי חדרים ובוכה, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר: "בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי". עוד אמר להם מלך אבל מה הוא עושה, אמרו לו קורא למקוננות, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הִתְבּוֹנְנוּ וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת וּתְבוֹאֶינָה וְאֶל הַחֲכָמוֹת שִׁלְחוּ וְתָבוֹאנָה. וּתְמַהֵרְנָה וְתִשֶּׂנָה עָלֵינוּ נֶהִי וְתֵרַדְנָה עֵינֵינוּ דִּמְעָה וְעַפְעַפֵּינוּ יִזְּלוּ מָיִם. כִּי קוֹל נְהִי נִשְׁמַע מִצִּיּוֹן אֵיךְ שֻׁדָּדְנוּ בֹּשְׁנוּ מְאֹד כִּי עָזַבְנוּ אָרֶץ כִּי הִשְׁלִיכוּ מִשְׁכְּנוֹתֵינוּ". וזהו שנאמר: "וַיִּקְרָא ה' אלוקים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק". (מדרש זוטא איכה פרשה א', ט"ז)