הילד נכנס למיטתו ובכה בכי תמרורים

רבי שלמה זלמן וייספיש זצ"ל, מגדולי ירושלים היה. לא רק ניצני אהבת־תורה ניכרו בו מגיל צעיר, אלא גם סימני־קדושה. בני הבית מספרים שכבר בהיותו ילד קטן, כאשר זחל עדיין על הרצפה, היה מקפיד שלא לעבור בין שתי נשים!

מאמצים מרובים השקיע רש"ז בחינוך ילדיו, אם כי הדוגמא האישית שנטלו ממנו בכל ענייני הרוחניות, היתה החינוך היעיל ביותר.

עניות מרובה שררה בביתם. פעם הודיעו מהכולל שהגיעה תמיכה עבורם בסך 70 'פְּיַאסְטֶר' (גרושים), והאֵם שיגרה את אחד מבניה שיֵלֵך להביא את הכסף. הבן עשה כמצוות אימו, ונטל את הכסף מהכולל, והניחו בכיסו.

באותו יום התקיימה בחיידר מסיבת בר־מצווה לאחד מילדי כיתתו. הילד השתתף כמובן במסיבה, שר וקיפץ יחד עם החברים, וכשחזר לביתו בשעת לילה מאוחרת, גילה שהכסף אינו נמצא בכיסו.

הוא בדק ובדק, אבל לא עזר כלום; הכסף הלך לאיבוד.

הילד שידע את גודל חשיבותו של כסף זה בעיני ההורים, מפאת העניות שבביתם, נכנס למיטתו, והחל לבכות בכי תמרורים.

בכה ובכה, עד שאביו, רבי שלמה זלמן, שקם לתיקון חצות, שמע את בכיו.

'במשך כל חיי זכרתי את הריקוד'

'מה לך בני כי תבכה'? - שאל את הילד. וזה חשש לגלות לו מה אירע.

לבסוף נאלץ הילד לספר דברים כהווייתם. ומה עושה האב־המחנך, האב הגדול בתורה?

נוטל את הילד בידיו, ומתחיל... לרקוד במילות השיר 'גם זו לטובה, גם זו לטובה'. כך במשך שעה ארוכה... כדי להנחיל לילד בצורה ברורה את דברי חז"ל שכל מה שעושה הקב"ה, לטובה הוא עושה, ומכיון שכך, אין לנו להצטער על שום דבר.

'במשך כל חיי זכרתי את הריקוד בלילה ההוא', סיפר הבן, ותיאר עד כמה השפיעה עליו לטובה הנהגתו זו של אביו.

מתוך הספר "לחנך בשמחה", מאת הרב יצחק זילברשטיין, בעריכת משה מיכאל צורן.