"אינני רוצה מתנה אלא ברכה שאצליח ללמוד תורה בשמחה"

כאשר מחנכים את הילד לאהבת תורה, ומצליחים ליטע בו ערגה ותשוקה ללימוד תורה, כל החיים שלו נראים אחרת.

בואו ונראה אֵלוּ משאלות יש לילד שכזה. נביא כאן את סיפורו של אבא אחד שהגיע אלינו מיד לאחר ליל הסדר וכולו נרגש. 'אני חייב לספר לך מה עשה הבן שלי, כדי שהכל ילמדו ויראו עד היכן מגעת טהרתו של ילד יהודי', אמר. ואנחנו נעיד, שכמי שמכירים את האב הזה, ילדיו גְדֵלִים ומתחנכים על ידו למתיקות התורה.

כמו שמקובל בהרבה בתים יהודיים, גם בבית זה חוטפים הילדים את האפיקומן ומראים את כוחם ב"גבורה" זו. בליל הסדר, מספר האב, התפלאתי לראות שאחד מבניי הקטנים שאינו נוהג בדרך כלל להילחם בנושא זה עם אחיו, מתאמץ אף הוא להגיע אל האפיקומן ולחטוף אותו.

למרבה הפלא, כשהגיעו בני המשפחה למצוות האפיקומן התברר שהבן הקטן הצליח הפעם יותר מאחיו, וכשהאבא ביקש את המצה נעמד הילד והכריז בעיניים בורקות שלא יחזיר את הפקדון היקר עד שיבטיחו לו, כמקובל מקדמת דנא, מתנה נאה.

'אני רוצה ברכה'

האבא כבר נבהל. כשילד קטן מבקש מתנה, לא תמיד אפשר למלא את מבוקשו. ומה יהיה על קיום המצוה? הרי לא יקחו מהקטן את המצה בכוח!

בלית ברירה שאל האב את הילד מה הוא רוצה ואיזו מתנה הוא מבקש שיקנו לו לאחר החג. והילד, הפתיע בדברי תשובתו את כולם, ואף ליחלח את עיניהם של כמה מן הנוכחים.

"אבא, אינני רוצה מתנה. אני רוצה ממך ברכה. שתברך אותי שאצליח ללמוד תורה בשמחה. אם תברך אותי, אחזיר לך מיד את האפיקומן".

כמובן שהעיסקה בוצעה על הצד הטוב ביותר והאב הניח את ידיו על ראש בנו ובירכו בלבביות רבה. הילד היה כל כך מאושר, מתארים אֶחָיו, ששמחתו זו לא פסקה במשך זמן רב. שמחה על כי קיבל ברכה מאביו.

לברכת־אב יש סגוליוּת

לא מדובר באבא שהוא גאון בתורה או צדיק מפורסם. יהודי פשוט הוא אבא זה, אבל הילד הבין שלברכת־אב יש סגוליות והשפעה רבה, והחזיר את האפיקומן בלב שלם...

הנהגה כזו של ילד יהודי מלמדת כמובן על האווירה החיובית והמרעננת השוררת באותו בית, כאשר הילדים מרגישים את שמחת התורה בכל רמ"ח ושס"ה שלהם.

מתוך הספר "לחנך בשמחה", מאת הרב יצחק זילברשטיין, בעריכת משה מיכאל צורן.