ראש הישיבה לאביו של מרן: "שים לב על ילדך, יהיה רב גדול!"

כשהייתי בגיל עשר, אבי היה צריך לנסוע לעירק, ולקח אותי אתו. כשהיינו שם נכנסנו לבית המדרש הגדול שנקרא בשם 'מדרש בית זילכא', על שם עשיר אחד שהיה שמו זילכא ובנה את בית המדרש הזה. היו שם הרבה תלמידי חכמים, כל תלמידי החכמים של בגדאד למדו שם, כמו חכם ר' נסים כדורי ור' צאלח כדורי ועוד.

הייתי עדיין ילד בן עשר, והציגו אותי לפניהם שאני כבר לומד גמרא, והיה בעיניהם חידוש, כיון שהם קודם לומדים את כל התנ"ך וזה לוקח זמן.

אב-בית-הדין וראש הישיבה שם היה רבי סלמאן חוגי עבודי ע"ה, שאל אותי איזה גמרא למדת? אמרתי לו, אלו מציאות והמפקיד. אמר לי, אתה יודע להגיד לי את תוכן מה שלמדת? אמרתי לו, כן. אמר, תגיד, תקרא! התחלתי לומר לו בעל פה פרק אלו מציאות, המפקיד. תכף שלח לקרוא לכל האברכים אמר להם, תראו מה זה, איך יודע פרק אלו מציאות כולו, פרק המפקיד כולו. הם עדיין לא התחילו ללמוד גמרא! עמדו דומיה איך ילד כזה קורא בעל פה בלי שום שגיאה. אמרו לאבי: ר' יעקב, שים לב על ילדך יהיה רב גדול! אך אני לא הייתי היחיד שידע כך, היו לי עוד חברים שידעו בעל פה, והכל הודות לר' שלמה עבו.

בכל יום חמישי היה נותן לנו לחזור על הלימוד של הגמרא בעל פה, וביום ששי כל אחד משמיע לו בעל פה, אני הייתי ילד בן 8 - 9 שנים, הלוואי שהמורים היום יהיו כאלה חזקים להשפיע על הילדים לדעת הכל בעל פה, לעשות כל מיני תוכניות 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.

מה ההבדל? שם לומדים את כל התנ"ך, עד שמתחילים ללמוד גמרא הם כבר בגיל 13-14, אנחנו בגיל זה כבר גמרנו כמה מסכתות, והרב היה מתפלא מאוד איך שכאן ב"ה יש להם שיטה שכבר בצעירותו של הבחור מלמדים אותו גמרא, כך כשגדל קל לו ללמוד גמרא, קורא אותה כמו שקורא איזה סיפור, יודע את הכל ומבין את מה שקורא. שם עד שיודע מה המילה הזאת 'תיובתא', מה זה 'מיתיבי' מה זה 'איתיביה', מה זה 'קשיא'. עד שיתחיל להבין, הוא כבר גדול בן חמש-עשרה שש-עשרה שנה, בגיל עשרים עדיין בקושי מבין גמרא ורש"י.

לכן השיטה של הלימוד כאן היא יותר חשובה ויותר נכונה, מתחילים את הלימוד בגיל יותר צעיר, ואחר כך כשיגדל קורא מהר כסיפור בעלמא ומבין יותר טוב.

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן