חוויות מרן במצרים: שליח הציבור הסומא שהדהים את שומעיו

בכמה בתי-כנסת במצרים היה שליח-הציבור שלהם סגי-נהור, אך היה יודע הכל בעל פה, היה יודע את כל האידרא-רבא ואידרא-זוטא בעל פה!

בליל שבועות והושענא רבה אומרים זוהר, מלים קשות שקשה לזכור,  אבל הוא היה אומר את הכל בעל פה, שמו היה יוסף עקנין עליו השלום, וזכורני כשהייתי במצרים הייתי שומע אותו, היה לו קול נעים ויודע כל המקאמת על הצד היותר טוב. היה מומחה מאוד, תענוג לשמוע אותו.

הוא היה שליח ציבור בבית הכנסת "נוה-שלום", בית-כנסת גדול רחב ידים במקום מרכזי בקהיר.

ודבר זה מותר אין בו שום איסור, מלבד רבינו ירוחם שסובר כי שליח-ציבור סומא פטור ואינו מוציא את הרבים ידי חובתם, כסברת ר' יהודה בגמ'. אך הלכה כחכמים ולא כרבי יהודה, שהרי יחיד ורבים הלכה כרבים. וכך פסקו כל הפוסקים שסומא חייב בכל המצוות ומוציא את הרבים ידי חובתם.

על כן היו עושים כך הלכה למעשה, ממנים שליח-ציבור אף על פי שהוא סומא, העיקר שהוא מרוצה לקהל ואוהבים אותו.

אם ח"ו יקרה שכאן בארץ ימנו איזה שליח-צבור סומא, לא יבוא איזה אדם ויערער כי סומא אינו מוציא ידי חובה, אלא הדין שכן מוציא ידי חובה כיון שהוא חייב בכל המצוות שבתורה.

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן