"החלטתי שאני חייבת לצייר את הרב מרדכי אליהו, וזה מה שיצא"

"הציירת של הרבנים", זה התואר שדבק בציירת הילה בן יצחק, ולא לחינם. היא אמנם מציירת ציורים מכל הסוגים והמינים, אך אהבה מיוחדת שמורה אצלה לציורי רבנים.

"אני מאוד מתחברת לסיפורי צדיקים, לתמונות של רבנים ובמיוחד להילולות", היא אומרת בחיוך, "אין כמעט יום הילולה של צדיק שאני שוכחת להדליק בה נר, לתת צדקה ולבקש ישועות בזכות הצדיק".

את הציור 'הילולה' – ציור דיוקנו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, ציירה הילה בדיוק באווירה הזו. "זה הגיע בעקבות כך שראיתי ציור של הרב מרדכי אליהו, אחד הרבנים הנערצים עליי ביותר, כשהוא מדליק נרות, וידעתי שאת הציור הזה בדיוק אני רוצה לצייר".

"הוא היה כל כך מואר"

הילה מציינת כי באופן אישי היא זכתה להתברך מהרב מרדכי אליהו מספר פעמים, ולראות במוחשיות ניסים בזכות ברכותיו. "היה אצלו שילוב מיוחד ונדיר של ענווה ואישיות קורנת ועוצמתית, עם אמירה בלתי מתפשרת של אחדות עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל", היא מתרגשת. "בכל פעם שפגשתי אותו פשוט נכבשתי בקסם המיוחד הזה".

הילה מציינת כי באחת השבתות הזדמן לה להתארח אצל בת דודתה בירושלים. "בת דודתי הציעה לי: 'בואי נלך להתפלל אצל הרב מרדכי אליהו'. כמובן שהסכמתי. הלכנו לבית הכנסת בו הוא התפלל וכל כך התרגשתי.

"עלינו לעזרת הנשים, ואז ראיתי את הרב בבית הכנסת ולא הייתי מסוגלת להזיז את העיניים שלי ממנו. הוא היה כל כך מואר. אחרי התפילה עברו כל המתפללים דרכו, להגיד לו שבת שלום, והוא בירך את כולם וחייך אליהם, במיוחד אל הילדים הקטנים, ליטף להם את הראש וחייך אליהם בחיוך אבהי כזה. אני זוכרת שעמדתי למעלה וכל כך קינאתי. אמרתי לעצמי: 'איזה כיף להם שהם כל כך קרובים לרב ומקבלים ברכות'.

"נשארתי שם דבוקה למעקה", ממשיכה הילה, "עד שהרב יצא, וגם אני יצאתי מבית הכנסת. כשיצאתי שאלה אותי בת דודתי: 'לאן נעלמת?' ואני השבתי לה את האמת – שפשוט לא יכולתי לזוז מהמעקה".

ברכה מהרב

הילה ממשיכה ומספרת: "הרחובות כבר היו יחסית ריקים, רק שתינו הלכנו, ופתאום אני רואה את הרב והתלמידים שמלווים אותו, ואני אומרת לעצמי: 'יו, זה כאילו הרב שמע כמה אני רוצה לראות אותו מקרוב ולהתברך, ובא בדיוק בדרך שלנו...'"

הילה הייתה בהתלבטות קשה – האם ללכת לבקש ברכה או לא? "מצד אחד לא נעים לי לעצור את כל הפמליה ולפנות לרב, אך מצד שני אין מצב שאני מפספסת את זה".

ואז משמיים הופיע פתאום קרוב משפחתה ונעמד לידן. "כמובן שקראתי לו מיד וביקשתי ממנו שילך לרב ויבקש ממנו ברכה עבורי. הוא כמובן הסכים ללכת לרב, שעצר את כולם וברך אותי בכוונה גדולה.

"חזרתי לדירה של בת דודתי, ולאורך כל הדרך הרגשתי את החמימות של ברכת הרב. הרגשתי שכביכול הרב הרגיש את הצורך והרצון שלי לראותו מקרוב ולקבל ממנו ברכה, והוא גרם לזה לקרות.

"כולי תפילה", היא מסיימת, "שגם עכשיו לאחר פטירתו, ימשיך הרב לראות את הצרכים של כולנו ויבקש מבורא עולם שישלח לכל אחד מאתנו את מה שהוא זקוק לו, בדרך הטובה והנכונה ביותר".