יין נסך

המונח ״יין-נסך״ שהוזכר בהרבה מקומות בתלמוד, כולל הן יין שנתנסך לעבודה-זרה - והוא אסור מן התורה - והן סתם-יינם (שלא ידוע אם נתנסך, אם לאו) של גויים, והוא אסור רק מדרבנן. האיסור ליהנות מיין שנתנסך לעבודה-זרה הוא מן התורה, ומנו איסור זה במניין המצוות לא-תעשה. יין נסך הוא יין שנזרק לשם עבודה-זרה בפניה על ידי הורקת היין ושפיכתו לספלים, כעין ניסוך היין בבית המקדש. אם גוי שכשך ידו לתוך היין לשם עבודה-זרה, היין נאסר בכך מן התורה. ויש סוברים שבשכשוך אין היין נאסר מן התורה, וניסוך מן התורה הוא רק אם הגוי מגביה את הכלי ושופכו. אם הגוי רק נגע ביין כדי לנסכו - אבל לא שכשך - יש סוברים שהיין נעשה יין-נסך; ויש סוברים שאם לא שכשך אינו נעשה יין-נסך. גם יין שאינו ראוי לנסכו על גבי המזבח בבית המקדש, כגון יין מזוג או יין שמעורב בו שאור או דבש, אם ניסכוהו לע"ז – נאסר. ויש סוברים שרק יין הראוי למזבח נאסר. השותה יין-נסך אפילו כלשהו (מעט מאד), או הנהנה מיין-נסך כלשהו - לוקה מן התורה. יין-נסך שנשתנה במראיתו או בטעמו, נשאר באיסורו. אסור ליהודי לרצות בקיומו של יין-נסך, כגון לעשות מלאכה ביין בשביל הגוי: להעבירו ממקום למקום, וכיוצא. אם יהודי עבר ומכר יין-נסך, הכסף שקיבל אסור בהנאה. אם קידש אשה ביין-נסך, או בדמיו - אינהמקודשת. אסור להתרפאות ביין-נסך אפילו במקום סכנה, וכן הוא אוסר בהנאה כל משקה שהתערב בו. אפילו כלשהו יין-נסך נפל לבור מלא יין - כל היין בבור נאסר בהנאה. איסור יין נסך הוא חמור, עד שהגדירו חז"ל כי השותה יין-נסך הרי זה כופר בעיקר.