התלמידים נדהמו: מדוע עומד הרב בחדר המדרגות בחושך מוחלט?

בספר 'ויאמר הנני' מובאים סיפורים נוראי הוד אודות הגאון הרב אברהם גניחובסקי זצ"ל, הממחישים את הקפדתם של גדולי ישראל על זהירות אדירה בממון הזולת.

1. סירב לקצר את הדרך: השטיבל של גור (כידוע לבני הרחוב ולמכריו של ר' אברהם בבני ברק), גובל עם רחובות 'בלוי' ו'יהודה הלוי', לצדו קיים מעבר, דרך בנין מגורים, שרבים חולפים בו לקצר את הדרך מ'בלוי' ל'יהודה הלוי'. רבי אברהם היה נכנס לשם תמיד דרך החצרות להתפלל בבית המדרש, כי זו הייתה הדרך.

פעם עבר ר' אברהם מ'בלוי' ל'יהודה הלוי', אך סירב לעבור בדרך הקיצור. לתלמידו שליווה אותו והתפלא על הארכת הדרך, הסביר: "הרי אנו לא הולכים עכשיו לבית הכנסת, אלא לרחוב הגובל, ואיך נעבור דרך החצר שאינה שלנו".

2. "הרי אסור לנו להדליק את האור": ר' אברהם הלך עם קבוצת תלמידים, וגשם זלעפות החל שוטף. הם נכנסו לחסות תחת גג באחת החצרות. אחד הבחורים רצה להדליק את החשמל בחדר המדרגות, ר' אברהם מנע ממנו בנימוק ברור: להיכנס – מותר על פי ההלכה, אבל להדליק את האור – הרי זה כבר עולה כסף, ואין לו היתר לכך.

3. "אין מן הראוי שאשתמש במעלית שלכם": באחד הערבים הקיציים, ר' אברהם דפק בביתו של שכן בבניין סמוך לשוחח אתו לצורך טובה לאחד ממשפחתו של ר' אברהם. השכן הביט עליו ותמה: "מדוע הרב נוטף זיעה? מדוע עליתם במדרגות ולא במעלית?!". ר' אברהם השיב: "כיון שעליתי רק לצורכי באופן מוחלט, ולא בשבילכם ולצורככם כלל, אין מן הראוי שאשתמש במעלית השייכת לכם".

4. "איני רוצה לשבת על כיסא, כדי לא להקשות על העוברים והשבים ברחוב": בהזדמנות סיפר ר' אברהם, כי שמע מעד ראייה, מעשה שהיה אצל מרן החזו"א זצ"ל, כשהשתתף בשמחה בתל אביב. לאחר השמחה, הוא עמד במדרכה בחוץ, ממתין לרכב שיחזירהו לבני ברק. הוצע לו להמתין בישיבה על כסא עד שיגיע הרכב, אך סירב, בנימוק שהעוברים ושבים במקום יצטרכו לעקוף את המדרכה מחמת ישיבתו, ונשאר לעמוד.

5. "אין השואל רשאי להשאיל": חברותות של ר' אברהם, נכחו פעמים רבות בעת שהרים טלפונים לבקש רשות מאנשים להשתמש בספר שלהם, למרות שהיה כבר אצלו, וזאת מכיוון שלא שאל מראש רשות לשימוש לאנשים נוספים, שבאו ללמוד בעיון בביתו. לפני שעיינו בספר ביקש שימתינו רגע, הרים טלפון לבעל הספר לבקש אישור גם על דעת כן.

"צדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופם", משום שהצדיקים עמלים קשה על כשרות הממון- הם חרדים לטוהר הכסף שברשותם, וחרדה זו מלווה אותם לכל אשר יפנו- המשכורת שמקבלים, הלחם שהם רוכשים, המשא ומתן, קניה ורכישה, היחסים בין השכנים בנושאי ממון, כך יום יום עשרות שנים. וממון כשר הנכנס לרשותם, חביב בעיניהם עד מאד. 'ממון כשר!', קל וחומר המצוות שהם עושים, שיהיו בכשרות.