"תודה שבחרת בי כאם": ד"ר אדווה ביטון במכתב מרגש, לבתה אדל הי"ד

יום הזיכרון בציון 70 שנה למדינה, הוא יום מלא משמעות עבור עם ישראל אך בפרט עבור משפחות שכולות שנושאות עמן יום יום את צער השכול והאובדן. אחת מהן היא ד"ר אדוה ביטון, שמכתבה מופיע בפרויקט מיוחד, במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות. 

"אדלי יקרה שלי", פותחת ביטון וכותבת. "אני כותבת לך בגעגוע, עם דמעות בעיניים. המילים מתבלבלות ואני מרגישה מחנק... מה לילדה בת ארבע ושמונה חודשים וליום הזיכרון, אני שואלת את עצמי. פה בארץ כבר התרגלנו למרבה הצער להתייחד עם זכרם של חיילים צעירים, אבל את - תינוקת קטנה שלי, הגעת לפרק זמן קצר אף יותר. 

"עוד בהיותך תינוקת, נחשפנו לאנרגיות שהיו טמונות בך. לחוכמה, לדעתנות ולשמחת החיים. היה ברור לי שאת משהו מיוחד. הגעת לעולמנו להרעיד, לרגש ולשנות. נלחמת בגבורה ובעקשנות לאורך כל הדרך. כמה ייחלתי לסוף אחר. כמה דמיינתי את קולך המתוק, הקורא לי שוב 'אמא'. את החיבוק החזק, את הקפיצה השובבה היישר לזרועותיי. במקום זאת נאלצנו לקבל חיבוקים אחרים, של המונים שהגיעו לנחם. 

"היום הנורא הזה שבו נאלצנו לטמון אותך באדמה - לא יישכח. אבודים ואומללים, המומים וכואבים נשארנו פה, בוכים עלייך. כך נהיה עד קץ הימים, רק שתדעי שאנחנו לא נפרדנו. לעולם לא אשכח את חיוכך השובה, את מאור פנייך. הייתי מוכנה לשלם מחיר יקר, הייתי מוכנה לסיים את חיי למענך - רק כדי שתדעי מה היית עבורי בעודך בחיים, ומה תהיי עבורי לעולם ועד. 

"כמה השפעת עליי בחייך: לימדת אותי כל כך הרבה על עצמי, חשפת את יכולותיי. אני מודה לך שבחרת בי לאם. בכל פעם אני לומדת שהחיים הם מרוץ משוכות, ואני בהחלט נחושה להמשיך ולקפוץ מעליהן, גם אם במקרה שלנו - הן גבוהות יותר".

את דבריה מסיימת ביטון במילים שחודרות לעובי העצם: "תהיי בטוחה שאני עושה את המיטב כדי להשאיר אותך בתודעה באמצעות עמותת 'אדל' שהוקמה לזכרך, מסייעת לכל מי שחווה אובדן טראגי וברוך ה' נותנת הרבה כוח. אני נאחזת בזכרונות ובמבטך השובה. דעי שאנחנו לא מוותרים, רוחך וזיכרונך ישאירו אותנו עם ראש מורם ועם גאווה גדולה. בלב כואב ומלא געגוע, אמא".

לראיון המלא עם ד"ר אדוה ביטון באתר הידברות, לחצו כאן