"בא לי כותל - שם לומר תפילות, עד שיפלו כל החומות". שיר מיוחד לרגע מיוחד

בא לי כותל. 
כזה צר, צפוף 
כמו חומות ליבי...

בא לי כותל.

כזה גבוה 
כמו המים שהגיעו עד נפשי.

בא לי כותל.
כזה עם אבנים גדולות וחזקות, 
כנגד האבנים שנפלו עליי
בילדות, ובעת הזאת...

בא לי כותל. 
לצעוק 
להיגמר בדמעות.

ללחוש, 
ללטף אותו, 
כי אי אפשר לי עוד.

בא לי כותל. 
ללכת אליו,
עם שמש שעוד מעט נעלמת.

לחוש את הרוח שם, 
עוד מעט וירושלים נגאלת...

רק צריך לצעוק עכשיו "בא לי כותל"
שם לצעוק גם על חברותי י
לבכות בלי סוף. 

עד מתי רווחה לרשעים 
עד מתי יבכו ילדים בהחבא בלילות 
עד מתי ??? 

עד מתי נשתוק 
עד מתי נבכה בטלטלות, 
עד מתי נשרוט קירות 
ונציף רחבתו בדמעות?

בא לי כותל. 
שם לומר תפילות, 
לצעוק, לצרוח, 
עד שיפלו החומות.

בא לי כותל.
ועיניי זולגות דמעות כמים, 
סביבי מתחילים עוד מעט

לרקוד הרי ירושלים 
רוח קרה מייבשת פניי...

אני יודעת 
אתה רחום כ"כ  ה' הטוב

בא לי כותל 
לחבק אותו, 
ולנשק!

רק זה - עכשיו מתחשק...

ערכה: שירה כהן