שו"ת התניא: למה אי אפשר לראות את הקב"ה?

קודם כל, חשוב לומר שלא תמיד המצב היה כזה, ולא לנצח הוא יהיה כזה. כבר היה זמן שבו ראו אלוהות כאן, בעולם הזה, עם כל הגשמיות והחומריות. הזמן המדובר הוא מעמד הר סיני, שבו ה' דיבר - ואנחנו ראינו. ראינו את הקולות. אמנם, זו היתה פסגה חד פעמית שלא יכלה להימשך זמן רב. העולם עוד לא היה מוכן לגילוי כזה, ומהר מאוד הגיעה הנפילה בדמות חטא העגל - שגרם לגשמיות להתגשם עוד יותר, ולחושך להיות חשוך עוד יותר. כשיבוא המשיח, מה שיכול וצריך להיות גם היום ממש, נחזור למצב המופלא הזה, שנבנה והולך בכל רגע מתוך כל המצוות שאנו מקיימים וכל ההשתדלות שאנו משתדלים בעבודת ה'.

צריך לדעת: העולם שלנו, התחתון והגשמי, הוא עולם מיוחד עד מאוד. מצד אחד, אין עולם חשוך ממנו. האור הא־לוהי מאיר בו מתוך לבושים רבים, שהם כיסויים המצמצמים אותו במידה כה רבה, עד שכמעט ולא ניתן להרגיש בו. זו הסיבה לכך שבעולמנו תיתכן מציאות של רע, שמרשה לעצמו להתעלם מנוכחותו של הקב"ה ולהתנהג כאילו אינו נמצא כלל.

אך מצד שני, מדגיש אדמו"ר הזקן, העולם שלנו הוא מרכז ההתרחשות ומוקד העניין של ה' בכל מעשה הבריאה. כל העולמות העליונים לא נבראו אלא כדי שבסופו של דבר, אחרי סדר שלם של השתלשלות מלמעלה למטה - מגילוי להעלם - יוכל להיווצר עולם כל־כך נמוך, שבו אור ה' כל־כך מכוסה ונסתר.

למה? כי בעולם הזה יש מלחמה של אור בחושך, ויש ניצחון של אור שבוקע ומאיר מתוך החושך. האור הזה הוא הדבר היקר ביותר בעיני ה', "כיתרון האור מן החֹשך" (קהלת ב, יג), וכאשר הוא מתגלה עולה נחת רוח לפניו. למה? ככה. כי ככה ה' רצה. "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" (מדרש תנחומא נשא, סימן טז).

מתוך הספר תניא לאנשים כמוני וכמוך - מאת הרב אליעזר שם-טוב ודובי ליברמן