שו"ת התניא: למה יש בתורה כל כך הרבה תיאוריה?

הנחת היסוד של השאלה היא שתורה היא תיאוריה, ולכן מי שלומד תורה עסוק במשהו תיאורטי ואינו פועל פעולה ממשית על עצמו או על העולם.

זה הגיוני, מפני שבעולם שבו אנו חיים אנו רגילים לראות את הלימוד כהכנה, ולא כמטרה בפני עצמה. ההורים שולחים אותנו לבית־ספר כדי שנהיה מוכנים לחיים, אנחנו משתחררים מהצבא והולכים לאוניברסיטה או למסגרות אחרות של השכלה בעיקר כדי לרכוש מקצוע, ובמקרים אחרים כדי לרכוש מעמד חברתי. תמיד יש "כדי", "בשביל", "לשם". יש אמנם כמה משוגעים לדבר שלומדים פשוט מפני שהם אוהבים ללמוד, אבל הם תופעה שולית ולאו דווקא מוערכת או יוקרתית.

אבל התפיסה היהודית שונה מאוד. אצלנו, התורה היא החיים. אחד הערכים העליונים שיש לנו בעבודת ה' הוא "לימוד תורה לשמה", שפירושו: לימוד שאינו מכוון לשום מטרה אחרת, אלא הוא עצמו לב העניין.

בפרקים האחרונים אדמו"ר הזקן שרטט לפנינו תרשים זרימה של ירידת השפע הא־לוהי - זרם החיים האמיתיים - אל העולם. מי שעקב כבר יודע שהכל עניין של ביטול, האם אתה בפנים או בחוץ. כלול ברצון ה', חלק מהכוונה הפנימית שלו בבריאת העולם, או עובד בחברת עצמך ורק מנצל את התשתיות והמשאבים שקיבלת.

כל זה נכון בכל רגע ובכל מצב. כל מחשבה, דיבור או מעשה שלך יכולים להיות פנימיים או חיצוניים, בטלים או נפרדים. אבל מעבר לזה, יש תורה ומצוות - כלי הקיבול העיקריים לחיים האמיתיים.

המצוות נקראות בזוהר הקדוש איברין דמלכא, איבריו של המלך (כביכול). כמו שאיברי הגוף הם כלי הקיבול של הנשמה, המבטאים את רצונותיה - כך המצוות הן כלי הקיבול שבהם מתבטא רצון ה' בעולם.

כאשר אתה מקיים מצוות, אתה לא נמצא בסימן שאלה אם מה שאתה עושה קשור או מנותק. אתה יכול להיות בטוח שהמעשה המסוים הזה הוא כלי לגילוי אור א־לוהי, כאן ועכשיו. כשאתה עושה אותו, אתה הופך את עצמך לחלק מזרם החיים, למרכבה לה' - ממש כמו אברהם, יצחק ויעקב.

ומכאן לתורה, שמביאה אותך למעלה גבוהה עוד יותר. כי תורה איננה רק מצווה - היא גם מצווה, אבל הרבה יותר. תורה היא אור וכלי ביחד. הכלי הוא המצווה, כשקוראים ומבטאים את המילים הקדושות בפה, והופכים את עצמנו למרכבה לרצון ה'. אבל עיקר המעלה שבתורה הוא שהקב"ה אינו רק מתגלה על־ידה כמו במרכבה או באיברי גוף, אלא שם את עצמו בתוכה ממש. זה אחד הסודות המסתוריים ביותר בזוהר הקדוש, שקודשא־בריך־הוא ואורייתא חד, הקב"ה והתורה הם דבר אחד.

כשלומדים תורה, אין הסתר פנים. אין צמצום. אין את כל מה שעושה אותנו נפרדים. כשהמוח עסוק בתורה, הוא מתאחד עם הקב"ה לגמרי, מתייחד בו בתכלית הייחוד. בשעה הזו הוא חי חיים אמיתיים, חיים שאי־אפשר לחיות בשום דרך אחרת, חיים שאין להשיג כמותם בכל העולם, בכל העולמות. 

מתוך הספר תניא לאנשים כמוני וכמוך - מאת הרב אליעזר שם-טוב ודובי ליברמן