לאחר 70 שנה: הסבתא מעולם לא גילתה, והיורשים לא האמינו למראה עיניהם

שנת 1939, השמועה בדבר הכיבוש הצפוי של פריז בידי הגרמנים פרשה כנפיים, וההבנה החלה לחלחל כי הגרוע מכל לפניהם.

בעקבות דיווח על השקט השורר בדרום צרפת, נעלה תושבת פריז, בת העשרים פלוס, את ביתה במפתח, ועברה להתגורר בצרפת, במחשבה כי עוד תשוב לעיר הולדתה כשהכל יירגע.

לא ברור מדוע, אולם הצעירה מעולם לא שבה לביתה בפריז, אולם שכר הדירה שולם מדי חודש בחודשו. כאשר נפטרה בעלת הבית, הגיעו היורשים לראות את הדירה, הם היו המומים. איש לא הכין אותם למה שנתגלה בפניהם.

מאדאם דה פלוריאן, זה היה שמה של הגברת, ומראה הדירה נשאר בדיוק באותה נקודה בה השאירה אותה הצעירה במנוסתה.

על הדירה לא ידעו כלל קרובי משפחתה של מדאם דה פלוריאן, וכאשר הכריזו על הצוואה, ההפתעה הייתה גדולה.

על מנת לתת הערכה לנכס, הזמינו היורשים שמאי באמרו כי ידיו רועדות מהתרגשות בשל העובדה כי מעולם לא העריך בית שלא גרו בו דיירים יותר מ-70 שנה.

לדברי הנוכחים, התחושה הייתה כי הזמן עצר מלכת, והשנים כאילו שבו שנים אחורה לאותה נקודת זמן היסטורית. בעודם פותחים את הדלת נגלה מחזה הבא: שולחן האיפור, צנצנות קוסמטיקה מלאות אבק, ארונות, ריהוט עתיק וציורים, ועל שולחן האוכל היו סכו"ם.

הפריט היקר ביותר בדירה היה דיוקן של סבתא מרתה דה פלוריאן, ששוויו 3.4 מיליון דולר כיוון שצויר על ידי האמן האיטלקי ג'ובאני בולדני. בנוסף נמצא מכתב מאותו אמן, ובו סיפר על תהליך היצירה.

כאשר הבינו קרובי המשפחה כי מדובר בציור יקר ערך, שמחו מאוד, אולם התעלומה נשארה בעינה: מודוע מעולם לא שיתפה מאדאם פלוריאן איש, אף לא את בני משפחתה, בדבר הבית המסתורי בפריז?