פורום רווקים-רווקות יוצא לדרך: "גם אתם מרגישים עצבות כשאומרים לכם 'תתפשרו'?"

בעולם השידוכים אני כבר מזמן לא חדשה. עברתי הרבה, אבל אני לא מתלוננת. במבט לאחור, אני בטוחה שישנם הרבה דברים שלמדתי, ושעזרו לי להיות אדם טוב יותר. 

שמעתי המון דברים על איך להתנהג כדי לקרב אליי את הזיווג, ומה לעשות ולא לעשות כדי לוודא שלא אקבל הצעות שאינן מתאימות לי. ומה אומר לכם? היום, אחרי 15 שנות הצעות, אני בכלל לא בטוחה שאני יודעת יותר ממה שידעתי לפני שהתחלתי בתהליך. 

אני רוצה להציף תחושה שלי, שלדעתי קיימת אצל רווקות רבות גם אם הן אולי לא מדברות על זה. היום קיבלתי בשורה משמחת מאוד - חברה שהייתה תקועה למעלה מעשר שנים בשידוכים, התחתנה ברוך השם. 

כששאלתי את החברה שבישרה לי על כך עם מי בדיוק היא התחתנה, התשובה שקיבלתי הטרידה קצת את מנוחתי: "את יודעת", היא נאנחה כאילו משא כבד יושב בזה הרגע על כתפיה. "היא הייתה צריכה להתפשר הרבה".

מה זה להתפשר הרבה? תכינו את הממחטות, כי זה הולך להיות כואב באמת. 

היא בחורה צעירה ורווקה, אבל לקחה בחור שגדול ממנה בלמעלה מעשור - גרוש עם שלושה ילדים. 

למה אתם שואלים? כי בואו נשים את הקלפים על השולחן לרגע: זה לא שהיו לה הרבה ברירות, אוקיי. בגילאים מסוימים, וככל שהשעון מתקדם כלפי מעלה, התור של הבחורים האיכותיים שעומדים לבקש את ידך - מתקצר. זה כואב להגיד את זה, אבל זו האמת. 

וכששמעתי את האנחה של חברה שלי, לא יכולתי שלא לחשוב - ביני לבין עצמי כמובן, על מה היא עוד נאלצה להתפשר כדי להיקרא 'נשואה', דהיינו מורמת מעם הרווקים והרווקות, הגרושים והגרושות. 

על מה באמת אנחנו נדרשות לוותר לדעתכן? כי אם לומר את האמת, התחושה שעלתה בי באותם רגעים היא של צריבה חזקה בעיניים, בגרון ובלב. האם באמת בשביל זה חיכיתי כל השנים - בשביל להתפשר? 

ואם כן, אז מאיפה מתחילים בכלל? מה יותר חשוב ממה? אשמח לתגובתכן, 

הודיה

רוצים לקחת חלק בפורום רווקים-רווקות? שלחו אלינו את השאלה שלכם במייל shira@htv.co.il