פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב לילדים: הַמְּעִיל הַיָּקָר שֶׁאָבַד

כְּתֹנֶת פַּסִּים (בְּרֵאשִׁית ל"ז, ג'), מְעִיל (רַשְׁבָּ"ם).

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה: רְאוּבֵן הָלַךְ לְתֻמּוֹ בָּרְחוֹב, וּלְפֶתַע הִבְחִין בִּמְעִיל צֶמֶר אָרֹךְ שֶׁמּוּטָל עַל הָרִצְפָּה. הוּא הֵרִים אֶת הַמְּעִיל כְּדֵי לְחַפֵּשׂ עָלָיו פְּרָטִים מְזַהִים, וְאָכֵן מָצָא שֶׁבְּבִטְנַת הַמְּעִיל מוֹפִיעִים שְׁמוֹ וּפְרָטָיו הַמְדֻיָּקִים שֶׁל בַּעַל הַמְּעִיל - הֲלֹא הוּא שִׁמְעוֹן יְדִידוֹ שֶׁל רְאוּבֵן מֵהַשְּׁכוּנָה.

רְאוּבֵן מָסַר אֶת הַמְּעִיל לִבְנוֹ יוֹנָתָן בֶּן הַשְּׁמוֹנֶה, וְהוֹרָה לוֹ: "לֵך נָא לְבֵיתוֹ שֶׁל מְיֻדָּעֵנוּ שִׁמְעוֹן, שֶׁדָּר בִּרְחוֹב פְּלוֹנִי בַּשְּׁכוּנָה, וּמְסוֹר לוֹ אֶת הַמְּעִיל הַזֶּה".

הַיֶּלֶד נָטַל אֶת הַמְּעִיל מֵאָבִיו, וְיָצָא לְעֵבֶר בֵּיתוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן. וְהִנֵּה, בְּמַהֲלַךְ הַדֶּרֶךְ, חָלַף יוֹנָתָן בְּסָמוּךְ לְמִגְרַשׁ הַמִּשְׂחָקִים. מִיָּד כְּשֶׁהִבְחִינוּ בּוֹ יַלְדֵי הַשְּׁכוּנָה, קָרְאוּ לְעֶבְרוֹ: "בּוֹא וְהִצְטָרֵף אֵלֵינוּ לְמִשְׂחַק הַכַּדּוּרֶגֶל!".

יוֹנָתָן הִנִּיחַ אֶת הַמְּעִיל מִיָּדָיו, וְרָץ לְשַׂחֵק עִם חֲבֵרָיו...

בַּחֲלוֹף שְׁעָתַיִם תְּמִימוֹת שֶׁל מִשְׂחָקִים(!) יוֹנָתָן, שֶׁשָּׁכַח לְגַמְרֵי מֵהַמְּעִיל, שָׁב לְבֵיתוֹ. מִיָּד בְּהַגִּיעוֹ שְׁאָלוֹ אָבִיו: "מָסַרְתָּ לוֹ?". "מַה מָּסַרְתִּי? לְמִי מָסַרְתִּי?"... - "נוּ, אֶת מְעִיל הַצֶּמֶר?...", - "אֵיזֶה מְעִיל?... הָאָאָאָא, אֲנִי נִזְכָּר... נִרְאֶה לִי שֶׁשָּׁכַחְתִּי אוֹתוֹ בְּמִגְרַשׁ הַמִּשְׂחָקִים...".

הָאָב וּבְנוֹ רָצִים לַמָּקוֹם בִּזְרִיזוּת, וְכָל אֶחָד מִן הַסְּתָם מְנַחֵשׁ אֶת הַהֶמְשֵׁךְ - הַמְּעִיל הַיָּקָר שֶׁל שִׁמְעוֹן נֶעְלַם, וּרְאוּבֵן לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ מֵרֹב צַעַר, אַכְזָבָה וַחֲרָטָה...

רְאוּבֵן הֵחֵל לְעַיֵּן בְּסִפְרֵי הַהֲלָכָה, עַל מְנָת לְבָרֵר הַאִם חַיָּב הוּא כָּעֵת, לְשַׁלֵּם לְשִׁמְעוֹן אֶת דְּמֵי הַמְּעִיל. לְאַחַר הָעִיּוּן גִּלָּה, שֶׁאָכֵן הוּא חַיָּב עַל אָבְדַן הַמְּעִיל, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁמּוֹצֵא הָאֲבֵדָה נֶחְשָׁב לְ"שׁוֹמֵר" עָלֶיהָ, וְאִם פָּשַׁע בִּשְׁמִירַת הָאֲבֵדָה, וְעַל יְדֵי כָּךְ אָבְדָה, חַיָּב לְשַׁלֵּם לִבְעָלֶיהָ אֶת דָּמֶיהָ (שׁוּ"עַ חו"מ סי' רס"ז סָעִיף ט"ז). וּשְׁלִיחַת הַיֶּלֶד הַקָּטָן עִם הַמְּעִיל לְבֵית שִׁמְעוֹן, נֶחְשֶׁבֶת, לִכְאוֹרָה, לִפְשִׁיעָה, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה טִבְעוֹ שֶׁל קָטָן, שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ אַחֲרַאי כָּל כָּךְ לִשְׁמִירַת חֲפָצִים (כְּפִי שֶׁלָּמַדְנוּ בְּמַסֶּכֶת בָּבָא בָּתְרָא פ"ז:, וּבַשּׁוּ"ע חו"מ סי' קפ"ח ס"ב).

וּבְכֵן, רְאוּבֵן מִתְקַשֵּׁר לְשִׁמְעוֹן יְדִידוֹ, כְּדֵי לְסַפֵּר לוֹ אוֹדוֹת מְעִילוֹ הָאָבוּד, וּלְבָרֵר עִמּוֹ אֶת מְחִירוֹ. הוּא פָּתַח בְּשִׂיחָה וְהוֹדִיעַ לְשִׁמְעוֹן: "מָצָאתִי אֶת מְעִיל הַצֶּמֶר שֶׁלְּךָ...", כָּאן צָהַל שִׁמְעוֹן מִשִּׂמְחָה וְקָטַע אֶת רְאוּבֵן: "הוֹ, אֲנִי אֲסִיר תּוֹדָה לְךָ! אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ אֶבֶן גְּדוֹלָה נָגֹלָה כָּעֵת מִלִּבִּי... הַמְדֻבָּר הוּא בִּמְעִיל יֻקְרָתִי בְּיוֹתֵר, מִצֶּמֶר 'קַשְׁמִיר', שֶׁקְּנִיתִיו בְּדָמִים מְרֻבִּים...", שִׁמְעוֹן הוֹסִיף לְהַרְעִיף בְּרָכוֹת עַל יְדִידוֹ, וּרְאוּבֵן חוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ, 'כֵּיצַד אֲבַשֵּׂר לוֹ עַכְשָׁיו אֶת הַיְדִיעָה הַמַּכְאִיבָה כָּל כָּךְ...', אַךְ עוֹד בְּטֶרֶם הִצְלִיחַ רְאוּבֵן לְהַשְׁחִיל מִלָּה אַחַת שֶׁל הִתְנַצְּלוּת, הִמְשִׁיךְ שִׁמְעוֹן תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר: "תִּשְׁלַח לִי בְּבַקָּשָׁה אֶת הַמְּעִיל עִם יוֹנָתָן שֶׁלְּךָ...", "לֹא שָׁמַעְתִּי טוֹב - נַעֲנָה רְאוּבֵן - תַּחְזֹר שׁוּב...", וְשִׁמְעוֹן חָזַר: "אֲבַקֵּשׁ נָא שֶׁתִּמְסֹר אֶת הַמְּעִיל לְבִנְךָ יוֹנָתָן הַקָּטָן שֶׁיְּבִיאֶנּוּ לְבֵיתִי...".

רְאוּבֵן שׁוֹמֵעַ אֶת הַדְּבָרִים, וּמְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ - הִנֵּה הִתְבָּרֵר, שֶׁעָשִׂיתִי בְּדִיּוּק מַה שֶּׁשִּׁמְעוֹן הַמְאַבֵּד רָצָה...

רְאוּבֵן הוֹדִיעַ לְשִׁמְעוֹן בְּצַעַר שֶׁהַמְּעִיל אָבַד בְּדֶרֶךְ כָּלְשֶׁהִי, אַךְ מִיָּד מִהֵר לִשְׁאוֹל אֶת הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ"א: הַאִם חַיָּב אֲנִי לְשַׁלֵּם אֶת דְּמֵי הַמְּעִיל, הוֹאִיל וְהוּא אָבַד מֵחֲמַת פְּשִׁיעָתִי, אוֹ שֶׁמָּא כָּעֵת, שֶׁשִּׁמְעוֹן גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁמְּעֻנְיָן הוּא שֶׁאֶשְׁלַח לוֹ אֶת הַמְּעִיל עִם יוֹנָתָן בְּנִי, שֶׁמָּא אֲנִי פָּטוּר?...

תשובה:

שִׁמְעוֹן הִנּוֹ יְדִידוֹ שֶׁל רְאוּבֵן, הוּא חַי עִמּוֹ בְּאוֹתָהּ שְׁכוּנָה, וּמַכִּיר הֵיטֵב אֶת אֹרַח-הַחַיִּים וְאֶת אֹפִי הַשְּׁכוּנָה וְיוֹשְׁבֶיהָ. כָּעֵת, כְּשֶׁהוֹדִיעַ מְפֹרָשׁוֹת שֶׁהוּא מַסְכִּים שֶׁאוֹתוֹ יֶלֶד (שֶׁגַּם אוֹתוֹ הוּא מַכִּיר) יוֹבִיל אֵלָיו אֶת הַמְּעִיל, אִם כֵּן, הוּא גִּלָּה דַּעְתּוֹ, שֶׁגַּם יֶלֶד כָּזֶה רָאוּי לְשַׁמֵּשׁ כְּשָׁלִיחַ לַהֲבָאַת הַמְּעִיל לְאוֹתוֹ יַעַד קָרוֹב, כָּךְ שֶׁמִּצִּדּוֹ זוֹ דֶּרֶךְ מְקֻבֶּלֶת לִשְׁלִיחַת דְּבָרִים כָּאֵלּוּ.

וְאָמְנָם, מְבֹאָר בַּגְּמָרָא שֶׁקָּטָן אֵינוֹ נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ, וְשֶׁשְּׁלִיחַת חֲפָצִים עַל יָדוֹ נֶחְשֶׁבֶת כַּ"אֲבֵדָה מִדַּעַת", מִכָּל מָקוֹם, אִם בְּמָקוֹם מְסֻיָּם קַיָּם מִנְהָג לִשְׁלוֹחַ דְּבָרִים מְסֻיָּמִים עַל יְדֵי קְטַנִּים, יֵשׁ לְהִתְחַשֵּׁב בְּמִנְהָג זֶה, וְלִפְטֹר אֶת הַשּׁוֹלֵחַ עַל יְדֵי הַקָּטָן (כְּפִי שֶׁמִּתְבָּאֵר בְּשׁוּ"ת אִמְרֵי יֹשֶׁר ח"ב סי' קי"ב), וְכָאָמוּר, שִׁמְעוֹן הִצְהִיר שֶׁמִבְּחִינָתוֹ נִתָּן לִשְׁלוֹחַ אֶת הַמְּעִיל עַל יְדֵי אוֹתוֹ יֶלֶד, וְאִם כֵּן גִּלִּינוּ, שֶׁהוּא מֵבִין שֶׁכָּךְ הוּא הַמִּנְהָג וְהַנּוֹרְמָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וְלָכֵן יוֹעִיל גִּלּוּי דַּעַת זֶה לְמַפְרֵעַ לִפְטוֹר אֶת רְאוּבֵן.

לְסִכּוּם: יֵשׁ לִפְטוֹר אֶת רְאוּבֵן הַמּוֹצֵא מִתַּשְׁלוּם דְּמֵי הַמְּעִיל לְשִׁמְעוֹן הַמְאַבֵּד.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי 2", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין