הנחמה: קבלת דין שמיים באהבה

כותב רבי אליעזר פאפו זצ"ל בספרו "פלא יועץ" (ערך נחמה): "כשם שמצוה לנחם, כך מצוה להתנחם, ולקבל דין שמים באהבה, כי מיד ה' באה עליו הצרה, שהוא אדון העולם, שליט בעולמו לעשות בו כרצונו, ואנחנו עבדיו וצאן ידו, ועל הכל אנחנו חייבים להודות לו ולברכו. והמקבל תנחומים מאחרים, וביותר מיניה וביה [ממנו בעצמו, שהוא מנחם את עצמו], מורה ובא שיש בו שכל ישר ודעת נכונה ואמונה שלימה".

הקב"ה נתן כח בנפש - להתנחם. וכח זה קיים ביתר שאת אצל היהודי, כפי שאמר דוד המלך "שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ - הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי!" ההישענות שלי על הקב"ה היא שמנחמת אותי!

מתוך האמונה בה', מוצא היהודי הרבה מחשבות ועניינים להתנחם בהם, הן תמיד בכל צרה שלא תבוא, והן לאחר פטירת קרובו.

צידוק הדין

החדרת ההבנה הברורה שמשפטי ה' הם אמת, ללא עוולות חלילה. כל כאב וכל צרה הקב"ה שוקל בפלס ובמידה, בצדק וביושר. וכמובן שלנו, בני אנוש, אין את הכלים והיכולת להבין את דרכי ה'.

טובת הייסורים

 הקב"ה מבקש מאתנו, לדעת נאמנה, כי כל צער ומכאוב שהוא מביא עלינו, הינם בבחינת "כאשר ייסר איש את בנו"! - כמו שאבא רחמן וטוב אינו גורם שום כאב לבן שלו, אלא אם כן זה לטובתו. על האדם לדעת ולהפנים שכל הייסורים הם ממש לטובה, ובעתיד יתגלה לו עד כמה כל מכאוב ומכאוב שפקד אותו היה בדיוק לטובתו, וישמח בזה מאוד. ידיעה זו צריכה וחייבת לעודד אותו כבר עכשיו.

רחמי ה'  

הקב"ה הוא "בעל הרחמים", הוא מקור הרחמים. כל רגש של רחמים שהרגשנו פעם על מישהו, זה אפילו לא טיפה מן הים מרחמיו של ה' יתברך עלינו, שאיננו יכולים כלל להבין ולתפוס, ואם כן ודאי שגם הכאב מגיע מתוך רחמיו הגדולים והאינסופיים.

נחמה בהמשכיות הנשמה  

כאשר לגויים נפטר מישהו, הם כותבים במודעות האבל: "פלוני איננו". תחושת חידלון קשה אופפת אותם. אולם לנו יש ידיעה ברורה, כי האדם בפטירתו אינו "חדל" ו"איננו", כי אם ממשיך את חייו בעולם הנשמות. רוחו ונשמתו קיימים, ורק הגוף הוא שכלה ואיננו, כפי שאמר שלמה המלך ע"ה (קהלת יב ז): "וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ".

עילוי נשמה  

ביכולתם של קרובי הנפטר להעלות את נשמת הנפטר למעלות גבוהות יותר, ולהיטיב עימו מאוד מאוד! ידיעה זו היא גם מחייבת וגם מנחמת, שכן האדם מתנחם בכך שיש ביכולתו לעשות דברים מועילים וטובים למען אהובו.דברי נחמה למקרים ספציפיים: נחמה אחר פטירת הורים, פטירת בן ל"ע, פטירת תלמיד חכם, פטירת אדם שנהרג על ידי גויים בגלל היותו יהודי. פטירת אדם צעיר. פטירת אדם לאחר שסבל יסורים ומכאובים.

חשיבות החזרה לחיים תקינים

לפעמים אדם טועה לחשוב כי קרובו הנפטר "יכעס" עליו על ששכח אותו והוא מסוגל לחייך ולחזור לחיים. ועוד יותר "יכעס" אם קרוביו ינסו למצוא לו "תחליף", להינשא בשנית או "לקבל" אב או אם "חורגים". וכמובן שזו טעות גדולה. כי הנפטר נמצא בעולם האמת, שזהו המקום הטבעי של הנשמה, שם הוא לגמרי נקי מחשבונות קטנוניים ושקריים, ורוצה שקרוביו יבחרו בחיים ובטוב האמיתי! בני האדם החיים שנשארו כאן ב"עולם המעשה", מחוייבים להפיק מעצמם את המקסימום ו"לחיות" כמו שצריך. כמו כן על האבל להימנע מהאשמות עצמיות, מתוך מחשבות מוטעות כאילו הוא אשם בפטירת קרובו, כיון שהיה יכול להצילו ולמנוע את פטירתו. וכן עליו להימנע מלמצוא "אשמים" אחרים למיניהם [רופא רשלן, נהג פזיז], כי כל זה עצת היצר הרע הרוצה להטיל על האדם מרה שחורה ולהפילו בזרועות העצבות. על האדם להתחזק, להתנחם, להשתדל לשקם את חייו, ולעבוד את ה' מתוך שמחה.

[רוב הרעיונות, הציטוטים, הסיפורים והמכתבים בפרק זה מלוקטים מהספר "לקח טוב - פרקי אמונה ונחמה"]

מתנת הנחמה

כותב הרב דסלר זצ"ל (מכתב מאליהו ח"ד עמוד 342): העובדה שבני אדם יכולים להתנחם, היא רק מכח מתנה מיוחדת מהקב"ה, שהולך בעצמו ומנחם את האבלים. בכך נעשה נס לכל אבל ואבל, שהקב"ה מרפא אותו מסבל האבלות על ידי סממני רפואה שהוא יתברך מרפא בהם - התנחומים. בין הבריות מקובל לומר שהזמן מנחם. אך יש לדעת שזוהי טעות, אדרבה בדברי חז"ל מפורש שאין אדם מקבל תנחומים על החי, אף על פי שהוא סבור שמת, כגון יעקב אבינו שלא קיבל תנחומים על יוסף בנו. נמצא שהזמן לא ריפא כלל. מה שקורה במשך הזמן הוא תוצאה מגזירת הקב"ה שהמת ישתכח מן הלב. לפיכך אבלות שהיא בטעות, כאבלו של יעקב על יוסף, אין בה גזרה זו, וממילא אין לה רפואה. נראה שיש צורך ללמד את האבלים שיקבלו את הרפואה ששולח להם ה' - ברצון, ולא יתקשו באבלם כדרך העולם. עליהם לדעת, שאינם רשאים להתאבל יותר מדי, ויקבלו בחפץ לב את התנחומים, שהם מתנה ממנו יתברך.