"קונצים" בעבודת השם

מעשה נפלא מוסרים לנו על הגאון מווילנא, מעשה רב עם הוראה לדורות. אלא שכנגד זה אומרים שרבי אהרן קוטלר לא האמין לסיפור. אך גם מדחייתו של רבי אהרן עולה מסר תועלתי. אם-כן לא נפסיד הזדמנויות אלא נרוויח בכפלים, בין מהמעשה ובין מהסברא שלא היה.

וכך [ספק אם] היה מעשה: הגאון מוילנא ביקש מהמגיד מדובנא שיוכיח אותו ויתן לו מוסר. נוּ, אם הגאון מצווה, אין מסרבין לגדול... אבל איזה "מוסר" אפשר להטיף לו, לגאון?

אכן ידוע כי הגר"א הסתגר בביתו, יגע בתורה בבדידות ופרישות, ויש אומרים שאפילו בשעות היום היו החלונות מוגפים כשהוא לומד לאור הנר. אם-כן, כאן מצא המגיד מקום לצאת ידי חובת "תוכחה" להגר"א, כשהוא טוען לפניו שאין זה "קונץ" להיות בבית אפל ולצמוח "גאון מוילנא". אדרבה, יצא כבודו לשווקים ולרחובות ושם יטהר ויתקדש, שם יתגבר על היצר. או אז בצדק יכונה חסיד וקדוש.

עפ"י השמועה – הגאון לא קיבל את התוכחה, אלא השיבו תשובה נוראה, מיסודי היסוד בעבודת השם, הוראה לשעה ולדורות: "אינני מחפש לעשות 'קונצים'"!!! כך, פשט שבפשט, באנו לעולם לעשות מה שצריך, בהכי הידור ובהכי דקדוק, אבל לא "לחפש מצוות" ובוודאי שלא לחפש ניסיונות. ואדרבה – לברוח מהם, ובתחבולות לעשות מלחמה איך "לעקוף" את היצר, ולא חלילה לחפש "להתגבר" ו"לכבוש" את היצר.

עד כאן הרווח הראשון – לא לחפש קונצים!

ובמה דחה רבי אהרן קוטלר זצ"ל את המעשה?

רבי אהרן טען כי ה"דובנער מגיד" ידע גם ידע שאף בבית אפל יש מקום ליצר-הרע, מקום מרווח... אין שום טעם להוציא את הגר"א לשווקים ולרחובות. גם בכוך אפלולי יש כר נרחב לעבודת השם יתעלה, וגם שם צריך הרבה "קונצים" כדי לצאת גאון מוילנא.

וגם דברים אלו הם יסוד שביסוד: להיות ערני בעבודת השם, וגם במצבים "רגועים" לשים-לב שהיצר לא "יחטוף" הצלחות בלא שנשים לב. גם בבית אפל, מול הספרים הקדושים, להתרגל להיות בלתי לד' לבדו.

ה"חובת הלבבות" הגדיר זאת: "את ישן והוא ער לך", ואילו המסילת ישרים הגדיר זאת שגם מצב ה"שלוה" - ניסיון הוא!

הרווח השני - מדחיית המעשה...