פרשת וילך לילדים: מתי מבקשים מחילה מהנפגע?

וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל (דְּבָרִים ל"א, א'). זֶה שֶׁאָמַר 'וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה', כִּי הוּא הָלַךְ אַחֲרֵי הָעָם וְזֵרְזָם עַל הַתְּשׁוּבָה וְעַל הַדְּרָכִים הַמְסַבְּבִים הַתְּשׁוּבָה... 'וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה', הֵן דִּבְרֵי וִדּוּי בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, הֵן דִּבְרֵי פִּיּוּס בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כִּי עַל שְׁנֵיהֶם נֶאֱמַר: 'קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'' (כְּלִי יָקָר).

לְהַלָּן מִכְתָּב שֶׁשָּׁלַח בָּחוּר אֶחָד אֶל הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ"א בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה:

לִפְנֵי מִסְפָּר שָׁנִים פָּגַעְתִּי וּבִזִּיתִי בְּאֹפֶן נוֹרָא אֶת אֶחָד מֵחֲבֵרַי בָּרַבִּים (אֲנִי מַעְדִּיף שֶׁלֹּא לַחְזֹר כָּאן עַל פְּרָטֵי הַמַּעֲשֶׂה, כִּי הַדָּבָר קָשֶׁה עָלַי מְאֹד). לְאַחַר אוֹתוֹ אֵרוּעַ מְצַעֵר, לֹא דִּבַּרְנוּ בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה, וְהַדָּבָר הֵצִיק לִי מְאֹד. רְגָשׁוֹת קָשִׁים שֶׁל חֲרָטָה וְתִסְכּוּל יִסְּרוּ אוֹתִי. רָצִיתִי מְאֹד לָגֶשֶׁת וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה, אַךְ לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ וְכֵיצַד לַעֲשׂוֹת זֹאת.

בְּאַחַד הַיָּמִים נוֹדַע לִי כִּי הוּא עוֹמֵד לְהִתְחַתֵּן בְּאוּלָם מְסֻיָּם, וְהֶחְלַטְתִּי שֶׁכָּעֵת, בְּעֶרֶב שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה הָעִתּוּי הַמַּתְאִים לָבוֹא לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה.

בְּעֶרֶב הַשִּׂמְחָה, נִכְנַסְתִּי בִּרְעָדָה לָאוּלָם, וְהִמְתַּנְתִּי בַּצַּד עַד אַחַר הַחֻפָּה. וְאָז, כְּשֶׁנִּגְּשׁוּ חַבְרֵי הֶחָתָן לְבָרְכוֹ וּלְנַשְּׁקוֹ, נִכְנַסְתִּי גַּם אֲנִי בֵּינֵיהֶם, וּכְשֶׁהִגַּעְתִּי אֶל הֶחָתָן בֵּרַכְתִּי וְנִשַּׁקְתִּי אוֹתוֹ, וְגַם הוּא נִשֵּׁק וְחִבֵּק אוֹתִי בְּחֹם... מְאֻחָר יוֹתֵר בְּמַהֲלַךְ הַשִּׂמְחָה אַף רָקַדְנוּ יַחַד...

בִּשְׁעָתוֹ, חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי שֶׁאֵין שׁוּם מָקוֹם לְהַעֲלוֹת בִּפְנֵי יְדִידִי אֶת דְּבַר הַפְּגִיעָה, כִּי לְאַחַר שֶׁקִּבַּלְתִּי מִמֶּנּוּ נְשִׁיקָה וְחִבּוּק לְבָבִי, מִן הַסְּתָם שֶׁכְּבָר מָחַל לִי בְּלֵב שָׁלֵם; אַךְ עַתָּה, לְאַחַר שֶׁחָלְפוּ מִסְפָּר חֳדָשִׁים, לִבִּי נוֹקְפִי, שֶׁמָּא עֲדַיִן אֵין בְּיָדִי מְחִילָה גְּמוּרָה מֵהַנִּפְגָּע.

יוֹרֵנִי נָא כְּבוֹד הָרַב – הַאִם מֻטָּל עָלַי לָגֶשֶׁת שׁוּב אֶל יְדִידִי וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ בְּאֹפֶן מְפֹרָשׁ מְחִילָה עַל שֶׁעוֹלַלְתִּי לוֹ?

תְּשׁוּבָה

בְּפָרָשַׁת וַיִּגַּשׁ מְסֻפָּר, שֶׁלְּאַחַר שֶׁיּוֹסֵף הִתְוַדַּע לְאֶחָיו, הוּא נִגַּשׁ אֲלֵיהֶם וְנִשְּׁקָם, "וַיְנַשֵּׁק (יוֹסֵף) לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם" (בְּרֵאשִׁית מ"ה, ט"ו); הֲרֵי שֶׁיּוֹסֵף נִשֵּׁק לָהֶם, וּבְכָל זֹאת, מֵהֶמְשֵׁך הַכְּתוּבִים נִרְאֶה, שֶׁלֹּא מָחַל לְגַמְרֵי לְאֶחָיו, כְּפִי שֶׁמְּבַקְּשִׁים הָאַחִים בְּסוֹף פָּרָשַׁת וַיְחִי (בְּרֵאשִׁית נ', ט"ו): "אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ", (וּמְבֹאָר בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא פ"ז., שֶׁסֵּדֶר פִּיּוּס חֲבֵרוֹ נִלְמָד מֵאַחֵי יוֹסֵף). וִידוּעִים דִּבְרֵי רַבֵּנוּ בַּחְיֵי (שָׁם): "לֹא רָאִינוּ שֶׁיַּזְכִּיר הַכָּתוּב מְחִילָה מִצַּד יוֹסֵף, וְלֹא שֶׁיּוֹדֶה לָהֶם שֶׁיִּשָּׂא פִּשְׁעָם וְחַטָּאתָם, וְאִם כֵּן, מֵתוּ בְּעָנְשָׁם בְּלֹא מְחִילַת יוֹסֵף, וְאִי אֶפְשָׁר לְהִתְכַּפֵּר עֲווֹנָם רַק בִּמְחִילָתוֹ, וְעַל כֵּן הֻצְרַךְ הָעֹנֶשׁ (שֶׁל הַשְּׁבָטִים הַקְּדוֹשִׁים) לִהְיוֹתוֹ כָּמוּס וְחָתוּם לְהִפָּקֵד אַחַר זְמַן בְּעִנְיַן עֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת".

וְנִרְאֶה לְבָאֵר, שֶׁנִּשּׁוּק יוֹסֵף לְאֶחָיו אֵינוֹ נִדּוֹן כִּמְחִילָה, מִכֵּיוָן שֶׁהַדָּבָר אֵרַע בִּשְׁעַת הִתְרַגְּשׁוּת וְסַעֲרַת נֶפֶשׁ, כַּאֲשֶׁר נִפְגְּשׁוּ הָאַחִים לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת (וִידוּעִים דִּבְרֵי הָאוֹר הַחַיִּים שֶׁאֲפִילוּ בִּזְמַן הַמְּכִירָה לֹא כָּהֲתָה עֵין הָאַחֲוָה מִיּוֹסֵף). וּמֵאַחַר שֶׁטִּבְעִי הַדָּבָר שֶׁאַחִים יְנַשְּׁקוּ זֶה לָזֶה בְּסִיטוּאַצְיָה שֶׁכָּזוֹ, אֵין מִכָּאן הוֹכָחָה שֶׁנִּשּׁוּק זֶה נֶחְשָׁב כִּמְחִילָה.

לְאוֹר הַדְּבָרִים, נִרְאֶה שֶׁבְּנִדּוֹן שְׁאֵלָתֵנוּ, הַפּוֹגֵעַ עֲדַיִן לֹא קִבֵּל אֶת מְחִילַת חֲבֵרוֹ הַנִּפְגָּע, עַל אַף שֶׁנִּשְּׁקוּ בַּחֲתֻנָּה. מִשּׁוּם שֶׁנְּשִׁיקָה זוֹ הִיא כְּדֻגְמַת נְשִׁיקַת יוֹסֵף לְאֶחָיו, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁשָּׁם הַנְּשִׁיקָה הָיְתָה בְּרֶגַע שֶׁל הִתְפָּרְצוּת שֶׁל רֶגֶשׁ וְאַחְוָה, כָּךְ גַּם כָּאן, נָהוּג וּמְקֻבָּל שֶׁחָתָן מְחַבֵּק וּמְנַשֵּׁק לְכָל מִי שֶׁפּוֹגֵשׁ בְּעֵת חֲתֻנָּתוֹ, וְאֵין מִכָּאן הוֹכָחָה שֶׁמָּחַל לְמִי שֶׁפָּגַע בּוֹ.

לְסִכּוּם: הַפּוֹגֵעַ צָרִיךְ לָשׁוּב אֶל חֲבֵרוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין