פרשת ניצבים לילדים: קריאת התורה ברכבת

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם (דְּבָרִים כ"ט, ט')

סִפֵּר יְהוּדִי יְרֵא ה': אֲנִי נוֹסֵעַ בָּרַכֶּבֶת מִדֵּי בֹּקֶר בְּקַו 'בְּאֵר שֶׁבַע-תֵּל אָבִיב', וְיוֹרֵד בַּתַּחֲנָה שֶׁבִּמְקוֹם עֲבוֹדָתִי בָּעִיר לוֹד. אֶת תְּפִלַּת שַׁחֲרִית אֲנִי נוֹהֵג לְהִתְפַּלֵּל יַחַד עִם נוֹסְעִים נוֹסָפִים בְּמַהֲלַךְ הַנְּסִיעָה, בַּקָּרוֹן הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּרַכֶּבֶת, שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ בְּכָל בֹּקֶר כְּ'בֵּית תְּפִלָּה' עֲבוּר מִתְפַּלְּלִים רַבִּים שֶׁנֶּאֱלָצִים לְהִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ לִמְקוֹם עֲבוֹדָתָם.

בִּימֵי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי מוֹצִיאִים אָנוּ סֵפֶר תּוֹרָה מֵאָרוֹן מְיֻחָד שֶׁהֻתְקַן בַּקָּרוֹן, מַנִּיחִים אוֹתוֹ עַל בִּימָה קְטַנָּה, וְקוֹרְאִים בּוֹ אֶת קְרִיאַת הַתּוֹרָה. בְּדֶרֶךְ כְּלָל מִסְתַּיֶּמֶת קְרִיאַת הַתּוֹרָה בָּרַכֶּבֶת לִפְנֵי יְרִידָתִי בְּלוֹד, אַךְ בְּאַחַד הַיָּמִים, הַקְּרִיאָה הָיְתָה בְּפָרָשַׁת נִצָּבִים. כַּיָּדוּעַ קְרִיאַת הַשְּׁלִישִׁי בְּפָרָשָׁה זוֹ אֲרֻכָּה מְאֹד, וּבְמַהֲלָכָהּ, עָצְרָה הָרַכֶּבֶת בַּתַּחֲנָה שֶׁבְּלוֹד (וּבָרוּר הָיָה שֶׁעוֹד לִפְנֵי שֶׁתִּסְתַּיֵּם הַקְּרִיאָה יִסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת וְהָרַכֶּבֶת תַּמְשִׁיךְ בַּנְּסִיעָה).

הִסְתַּפַּקְתִּי כֵּיצַד עָלַי לִנְהֹג - הֲרֵי הֲלָכָה בְּיָדֵינוּ, שֶׁאָסוּר לָצֵאת מִבֵּית הַכְּנֶסֶת בְּאֶמְצַע קְרִיאַת הַתּוֹרָה, וְעַל הַיּוֹצֵא נֶאֱמַר: 'וְעֹזְבֵי ה' יִכְלוּ' (שׁוּ"עַ או"ח סי' קמ"ו ס"א); אוּלָם אִם אֶשָּׁאֵר בָּרַכֶּבֶת, אֵאָלֵץ לְהַמְשִׁיךְ בַּנְּסִיעָה עַד לַתַּחֲנָה הַבָּאָה בְּעִיר אַחֶרֶת, וּמִשָּׁם אֶחֱזֹר שׁוּב לְלוֹד וְאַגִּיעַ לַעֲבוֹדָתִי בְּאִחוּר גָּדוֹל...

כֵּיצַד יֵשׁ לִנְהֹג בְּמִקְרֶה שֶׁכָּזֶה?

תְּשׁוּבָה

בַּסֵּפֶר עָרוּךְ הַשֻּׁלְחָן (סי' קמ"ו ס"א) מְבֹאָר, שֶׁבְּאֶמְצַע הַקְּרִיאָה אָסוּר לָצֵאת אֲפִילוּ בִּמְקוֹם צֹרֶךְ גָּדוֹל אוֹ אֹנֶס גָּמוּר, וְאַף עַל גַּב דְּ'אֹנֶס רַחֲמָנָא פַּטְרֵיהּ', מִכָּל מָקוֹם כָּל כַּמָּה שֶׁיָּכוֹל לֶאֱנֹס עַצְמוֹ, מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת זֹאת וְלֹא לָצֵאת בְּאֶמְצַע הַקְּרִיאָה. וְהוֹסִיף שֶׁאַף אִם צָרִיךְ לִנְקָבָיו, שֶׁעוֹבֵר עַל אִסּוּר 'בַּל תְּשַׁקְּצוּ', לֹא יֵצֵא בְּאֶמְצַע הַקְּרִיאָה, כִּי דִּינוֹ כִּתְפִלַּת הָעֲמִידָה, שֶׁגָּדוֹל כְּבוֹד הַתּוֹרָה כִּכְבוֹד הַשְּׁכִינָה, וְלָכֵן צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּגְמֹר הָעוֹלֶה אֶת קְרִיאָתוֹ (אִם בִּיכָלְתּוֹ לְהַשְׁהוֹת עַצְמוֹ).

הֲרֵי לָנוּ שֶׁאִסּוּר יְצִיאָה בְּאֶמְצַע הַקְּרִיאָה חָמוּר כָּל כָּךְ, וַאֲפִילוּ בִּמְקוֹם אֹנֶס גָּמוּר אֲסוּרָה הַיְצִיאָה, וְלִכְאוֹרָה נִצְטָרֵךְ לוֹמַר כֵּן גַּם בִּשְׁאֵלָתֵנוּ, שֶׁלַּמְרוֹת הָאֹנֶס לָרֶדֶת בַּתַּחֲנָה שֶׁבְּלוֹד, אֵין הֶתֵּר לַעֲזֹב בְּאֶמְצַע קְרִיאַת הַתּוֹרָה.

אוּלָם, נִרְאֶה שֶׁנִּתָּן לְיָעֵץ לַנּוֹסֵעַ, לָרֶדֶת בַּתַּחֲנָה, אַךְ לֹא לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם, אֶלָּא לַעֲמֹד בָּרָצִיף וּלְהַמְשִׁיךְ לְהַאֲזִין לַקְּרִיאָה. זֹאת מִשּׁוּם שֶׁהָאִסּוּר הוּא לִהְיוֹת 'עוֹזְבֵי' הַסֵּפֶר תּוֹרָה, אַךְ כָּאן, כַּאֲשֶׁר הָרַכֶּבֶת עָצְרָה בַּתַּחֲנָה, הָאִישׁ לֹא עָזַב אֶת הַסֵפֶר תּוֹרָה, אֶלָּא נִשְׁאַר לַעֲמֹד בָּרָצִיף, וּמַמְשִׁיךְ לִשְׁמֹעַ בַּצָּמָא אֶת הַקְּרִיאָה, וַעֲדַיִן יָכוֹל הָיָה לְהַמְשִׁיךְ לַעֲמֹד וְלִשְׁמֹעַ אֶת הַקְּרִיאָה, אֶלָּא שֶׁהָרַכֶּבֶת עָזְבָה אֶת הַמָּקוֹם. כָּךְ שֶׁהַסֵּפֶר תּוֹרָה הוּא שֶׁ'מִתְרַחֵק', וּבַפָּסוּק נֶאֱמַר שֶׁרַק עוֹזְבֵי ה' יִכְלוּ, אַךְ לֹא בְּמִקְרֶה שֶׁהַסֵּפֶר תּוֹרָה 'עוֹזֵב' אֶת הָאָדָם, (וְכָעֵת שֶׁסֵּפֶר הַתּוֹרָה נָסַע עִם הָרַכֶּבֶת, כַּמּוּבָן שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אֵינוֹ צָרִיךְ לִרְדֹּף אַחֲרָיו).

לְסִכּוּם: נִרְאֶה שֶׁנּוֹסֵעַ הָרַכֶּבֶת רַשַּׁאי לָרֶדֶת בְּתַחֲנָתוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיַּעֲמֹד בָּרָצִיף וְיַמְשִׁיךְ לִשְׁמֹעַ אֶת קְרִיאַת הַתּוֹרָה, עַד שֶׁהָרַכֶּבֶת תַּעֲזֹב.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין