פרשת כי תבוא לילדים: הדור היה לא אחר מאשר...

אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו (דְּבָרִים כ"ז, ט"ז), שֶׁמַּקְנִיט אָבִיו וּמְצַעֲרוֹ (מֶשֶׁךְ חָכְמָה).

אֶל הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ"א פָּנָה עוֹרֵךְ-דִּין וּשְׁאֵלָתוֹ בְּפִיו:

"בְּמִסְגֶּרֶת עֲבוֹדָתִי, אֲנִי שׁוֹלֵחַ מִכְתָּבִים רַבִּים, רֻבָּם 'מִכְתָּבִים רְשׁוּמִים', אֶל אֵזוֹר מְסֻיָּם בָּאָרֶץ. וְהִנֵּה, נוֹדַע לִי לַאַחֲרוֹנָה, כִּי הַדַּוָּר בְּאוֹתוֹ אֵזוֹר, הוּא לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר - - - אָבִי שֶׁיִּחְיֶה!

הִתְבָּרֵר לִי שֶׁאַבָּא טוֹרֵחַ רַבּוֹת כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעוּ מִכְתָּבַי לְיַעֲדָם. פְּעָמִים הוּא מְכַתֵּת אֶת רַגְלָיו אֶל קְצֵה הָעִיר, וּפְעָמִים מְטַפֵּס וְעוֹלֶה מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת, בְּיָמִים קָרִים וּגְשׁוּמִים, וּבִימֵי חֹם וְשָׁרָב...

שְׁאֵלָתִי אֵפוֹא הִיא, הַאִם רַשַּׁאי אֲנִי לְהַמְשִׁיךְ לִשְׁלֹחַ אֶת הַמִּכְתָּבִים, כַּאֲשֶׁר בָּרוּר לִי כִּי אָבִי הוּא הַדַּוָּר שֶׁיְּשָׁרֵת אוֹתִי, וְיִטְרַח לְהוֹלִיךְ אוֹתָם, אוֹ שֶׁמָּא הַדָּבָר אָסוּר?..."

תְּשׁוּבָה

בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין (מ"ה.) מְבִיאָה הַגְּמָרָא מַעֲשֶׂה בִּשְׁנַיִם שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים וְשׁוֹתִים יַיִן. לְאֶחָד מֵהֶם הָיָה בֵּן שֶׁהִגִּיעַ לְפִרְקוֹ, וְלַשֵּׁנִי הָיְתָה בַּת. נָטַל אֲבִי הַבֵּן כּוֹס שֶׁל יַיִן וּנְתָנוֹ לַחֲבֵרוֹ, וְאָמַר לוֹ: "מְקֻדֶּשֶׁת תְּהֵא בִּתְּךָ לִבְנִי!". וְדָנָה הַגְּמָרָא הַאִם יֵשׁ לַחְשֹׁשׁ לְקִדּוּשִׁין אֵלּוּ. וּפָסַק רָבִינָא, כִּי קִדּוּשִׁין אֵלּוּ אֵינָם חָלִים, מִשּׁוּם שֶׁאֵין זֶה בָּרוּר שֶׁנִּתְרַצָּה הַבֵּן בְּשִׁדּוּךְ זֶה (שֶׁכֵּן אָבִיו קִדֵּשׁ עֲבוּרוֹ אִשָּׁה מִבְּלִי לִשְׁאֹל אֶת פִּיו הַאִם רוֹצֶה הוּא בְּקִדּוּשִׁין אֵלּוּ).

הִקְשׁוּ חַכְמֵי הַיְשִׁיבָה לְרָבִינָא: "וְדִילְמָא שָׁלִיחַ שַׁוְיֵיהּ?", דְּהַיְנוּ, הֲרֵי קַיָּם חֲשָׁשׁ שֶׁמָּא הַבֵּן מִנָּה אֶת אָבִיו לִשְׁלוּחוֹ לְקַדֵּשׁ עֲבוּרוֹ אִשָּׁה? מֵשִׁיב רָבִינָא: "לָא חֲצִיף אֱינִישׁ לְשַׁוְּיֵי לַאֲבוּהּ שָׁלִיחַ" - אֵין סְבִירוּת שֶׁאָדָם יְהֵא חָצוּף לַעֲשׂוֹת אֶת אָבִיו שָׁלִיחַ! וְלִכְאוֹרָה נוּכַל לִלְמֹד מִכָּאן בְּנוֹגֵעַ לִשְׁאֵלָתֵנוּ - שֶׁצָּרִיךְ הַבֵּן לְהִמָּנַע מִשְּׁלִיחַת מִכְתָּבִים עַל יְדֵי אָבִיו!

אוּלָם עֲדַיִן נִתָּן לְחַלֵּק וְלוֹמַר, שֶׁ'לָא חֲצִיף אֱינִישׁ', נֶאֱמַר רַק כְּשֶׁמְּמַנֶּה אֶת אָבִיו בְּאֹפֶן יָשִׁיר לְשַׁמֵּשׁ כְּשָׁלִיחַ שֶׁלּוֹ, אֲבָל מְסִירַת מִכְתָּב לְרָשׁוּת הַדֹּאַר, אֵין בָּהּ זִלְזוּל בָּאָב, מֵאַחַר וְהָאָב מְבַצֵּעַ אֶת שְׁלִיחוּת רָשׁוּת הַדֹּאַר, וְלֹא אֶת שְׁלִיחוּת הַבֵּן. וּמַה שֶּׁלְּמַעֲשֶׂה גּוֹרֵם בְּאֹפֶן עָקִיף לְהַטְרִיחַ אֶת אָבִיו, אֵין בָּזֶה זִלְזוּל.

וְסִיֵּם הַגְרִ"י זִילְבֶּרְשְׁטֵיין אֶת תְּשׁוּבָתוֹ לְעוֹרֵךְ-הַדִּין: בְּכָל זֹאת, אִם תַּחְלִיט לִשְׁלֹחַ אָדָם פְּרָטִי לִמְסֹר אֶת מִכְתָּבֶיךָ, וְעַל יְדֵי כֵּן תִּמָּנַע מִלְּהַטְרִיחַ אֶת אָבִיךָ - חָסִיד מְדַקְדֵק עַל מַעֲשָׂיו יִקָּרֵא לְךָ!

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין