מפתחות לחיים: חשיבות הצבעים בהלכה

לאור האמור בפרק זה אודות שורשי הצבעים במערכות הרוחניות, נבין ולו מעט מהעומק הטמון בהגבלות שהגבילה אותנו התורה, לטובתנו.

לדוגמה, הצטווינו בתורה:[1] “לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". כלומר, איסור בשר בחלב אינו חל רק על אכילתם יחד, אלא אפילו על בישולם יחד. אחד מסודות סיבת האיסור טמון בנושא בו אנו עוסקים.

ביסוד העניין הוא הכלל, שכל פרט בעולם הגשמי מושרש במקבילו במימד הרוחני. ובפרט נזר הבריאה, האדם, שהוא כסולם המוצב ארצה אך ראשו מגיע השמיימה, וכל פעולה חיובית או שלילית שפועל כאן פועלת גם בעולמות הרוחניים העליונים. לפיכך, המבשל בשר [ששורשו בקו ספירות הגבורה, ולכן צבעו אדום], בחלב [ששורשו בקו ספירות החסד, ולכן צבעו לבן], יוצר הוא בכך על דרך המשל מעין ‘קצר חשמלי בעולמות העליונים וגורם לנזקים ולהרס רוחני המקרינים על כל הבריאה. לעומת זאת, לפני שמקדשים על היין [שגם הוא שורשו בגבורה, אך ברובד עדין ונמוך יותר, משום שמקורו בצומח] רצוי למוזגו במים [ששורשם בחסד, אך ברובד עדין ונמוך מהחלב, הבא מן החי] כדי למתק גבורות בחסדים.

וזאת לפי שקיים דירוג בסולם הגבורה, ובהתגלותו בהתאם, ברובד החומרי: דרגת איסור לחלוטין, דרגת איסור רק במצבים מיוחדים, ודרגת מותר. הדם האדום אסור באכילה לחלוטין. ומשום כך לא די שאין לאכול אלא רק בשר שנשחט בשיטת השחיטה היהודית, המסלקת את הדם מהבשר יותר מכל שיטות אומות העולם, אלא שבנוסף יש למלוח או לצלות את הבשר עד שיצא כל דמו (וזאת בניגוד גמור לחלב הלבן, שגם הוא תוצר היוצא מגוף הבהמה, ומותר באכילה). הבשר שאף הוא אדום, מותר באכילה רק לבדו ללא חלב, ואילו היין האדום שמקורו בצומח מותר בשתייה. ואדרבה, טוב למוזגו במים (השקופים) ששורשם בספירת חסד, כדי למתק את הגבורות בחסדים.

השלכותיה המועילות של ההקפדה על כללי ההלכה, שנקבעה על ידי בורא העולם על פי השורשים הרוחניים של הבריאה שברא, נראות בבירור גם בעולם החומר. מחקרים מוכיחים כי הדם שבבשר ממהר להזדהם ולקלקל את הבשר, בגלל חיידקים המתרבים בו במהירות.

משום כך, בשר בהמה שנשחטה ונמלחה כדין, שומר על טריותו יותר מכל בשר אחר, והסיכוי לנזק בריאותי העלול להיגרם ממנו, בפרק זמן סביר ביחס לבשר אחר, רחוק ביותר.[2]

[1] דברים יד, כא.

[2] ראה עוד בספרי “המהפך", פרק “השחיטה היהודית".