"איכה ישבה בדד" – עבודת הנפש בתשעה באב

תשעה באב הוא יום של התבודדות לאומית – אבל גם פרטית. זהו יום שמכוון את ה"אני האמיתי" שלנו לעצור בתוך היממה האבלה ביותר בשנה, לתפוס פינה שקטה במרחב, להיכנס פנימה ולשאול את עצמנו:

1. מה באמת חסר לנו כעם ישראל, ומה חסר ל"אני הפרטי" שלי? שלום עולמי? רכב חדש ומשוכלל יותר? הצלחה בעסקים? או שמא שמחה בבית, בזוגיות ובחינוך הילדים; עונג בעבודת השם; תחושה של קרבה לבורא וביטחון בו?

2. מה החלק שלנו בחורבן? בית המקדש הרי נחרב בגלל עבירות שחוסות תחת "שנאת חינם"... את מי אנחנו שונאים? על מי אנחנו מקפידים? ממי התרחקנו סתם כך, רק בגלל ההתנגדות שהוא עורר בנו? על מי אנחנו כועסים כבר שנים, בגלוי או בסתר, ללא כל הפרדה בין עצם הטוב שבו ובין הקליפות והשקרים שדבוקים בו?

3. האם אנחנו מרגישים כאב על חורבן הבית, על תחושת הריחוק מהשם יתברך, מעצמנו? או שאנחנו בניתוק מוחלט מהחלק הכאוב שבנו? נברר: מתי נאטמנו ככה? מתי נפגענו וממי? למה בחרנו להתרחק ולהתנכר, במקום להישאר מחוברים, ופשוט לכאוב את השפל שאליו נקלענו ולבקש עזרה מהשם יתברך?

4. נזהה במה תרמנו השנה לבניין הבית, כיצד פעלנו לקירוב הגאולה ובמה התקדמנו השנה בעבודת השם. האם התחזקתי בצניעות וענוה; בעבודה על הכעסים והעצבות; בתפילה וברכת המזון; בהתגברות על התמכרויות; בעבודה על השמחה בבית; בהתמסרות לעבודת הזוגיות; לחינוך הילדים ולקיום המצוות?

אחרי שזיהינו את נקודת החיסרון שבנו; ערכנו חשבון נפש ביחס לחלקנו בחורבן הבית; ביררנו את מידת החיבור שלנו לכאב על החורבן הכללי והאישי ועודדנו את הטוב שבנו על כל התקדמות, ולו הקטנה ביותר, בעבודת השם – זה השלב לבחור לעצמנו את המיקוד שלנו לשנה הקרובה - בעבודת המידות, בהסרת שנאה וכעס מלבנו, בבקשת סליחה מהשכן ובהתחזקות בקיום המצוות.

החלטה קטנה וממוקדת אחת שנקבל על עצמנו מתוך תרי"ג מצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו – היא התרומה המשמעותית שלנו לבניין אמיתי ואיתן של הבית: בית המקדש השלישי, לצד הבית הפרטי שלנו.

שנזכה לפתוח את הלב, להתקרב לטוב האמיתי ולראות בבניין הבית במהרה בימינו, אמן.