מרק עדשים של אמא שלי, לערב תשעה באב

מסופר על רבי לוי יצחק מברדיטשוב שבערב תשעה באב, אחרי שהיו אוכלים על הרצפה סעודה מפסקת, היה הולך לחלון ומסתכל החוצה.

ככה שעה ארוכה היה מסתכל החוצה, ובינתיים הקהל היה מתאסף לאמירת איכה, עד שהשמש היה קורא לו בעדינות: "רבי... הקהל מחכה...".

ורבי לוי יצחק היה שואל אותו: "משיח בא, או טרם בא?".

וכשהשמש היה עונה לו: "טרם בא!", רבי לוי יצחק היה רץ-רץ-רץ לבית המדרש, ונופל על הרצפה ובוכה: "איכה ישבה בדד...".

עוד מילדות אני זוכרת את השעה הזאת של סעודה מפסקת, ערב תשעה באב.

אמא הייתה מכינה מרק עדשים. היינו יושבים על הרצפה ואוכלים אותו עם לחם פשוט. זה היה ערב תשעה באב אצלנו, אוכלים בשקט ומרגישים ממש באוויר שתשעה באב היום!

כידוע, יעקב הכין נזיד עדשים (שעשיו קרא לו אדום...).

באותו יום נפטר אברהם אבינו, ויעקב אבינו הכין תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו. ולמה דווקא תבשיל עדשים? אומרת הגמרא שיש בעדשים רמז לאבלות: כשם שלעדשה אין פה, אין לה סדק כמו לשאר קטניות, אף לאבל אין לו פה, שהוא יושב ודומם...

ועוד: מה עדשה זו מגולגלת, אף אבלות מגלגלת ומחזרת על באי עולם, פעם אדם זה אבל ופעם אדם אחר.

עדשים מסמלים אבלות!

כיום, גם אני מכינה מרק עדשים, וכולנו מצטופפים במטבח הקטן ואוכלים אותו עם לחם פשוט. אני מאוד משתדלת בעניין האווירה של הארוחה הזאת, והנה... אני משתפת במתכון הפשוט אבל המיוחד:

מתכון למרק עדשים של אמא שלי

ארבע עגבניות בשלות חתוכות לקוביות,

שני בצלים גדולים קצוצים.

לטגן אותם ברבע כוס שמן בתוך סיר עמוק למרק.

ארבע כוסות עדשים מושרים לילה ובדוקים – מוסיפים וממשיכים לטגן מעט.

מוסיפים מים לשלושת רבעי הסיר, ומביאים לרתיחה.

מוסיפים שתי כפות מרק עוף, מלח, פלפל שחור, מעט כורכום וכף חוואיג למרק (זה אחרי שהכרתי תימניה מדהימה), מבשלים על אש גבוהה.

לאחר חצי שעה של בישול באש גבוהה מוסיפם צרור כוסברה קצוצה וצרור עלי סלרי קצוצים.

מנמיכים את הלהבה וממשיכים בישול על אש נמוכה עוד כשעה.

טועמים, מתקנים תיבול ומכבים את האש.

אפשר להוסיף קוביות תפוחי אדמה, קוואקר או אטריות, מעולה לקטנטנים!

שנזכה השנה לא להכין, ונעלה לירושלים. אמן.