פעם הייתה לי חברה. היום כבר אין

פעם הייתה לי חברה, חמודה, זורמת, מצחיקה,

היינו יושבות ומדברות, היינו הולכות וצוחקות,

היינו יוצאות הרבה, היינו מפטפטות הרבה.

יכולנו לדבר שיחות של סתם ויכולנו לדבר שיחות של עומק על העולם.

הייתה ביננו הבנה עמוקה, יכולנו להבין לבד את משמעות ההבעה,

הספיק מצמוץ בעיניים בשביל לומר הרבה,

הספיקה נשיכת שפתיים בשביל לרמוז ולגלה.

היה כיף. היה מהנה. היה מספק ומרתק.

היה.

הייתה לי חברה.

פעם.

היום כבר אין.

וזה כל כך קשה להיפרד בצורה כזאת. כי בעצם את עדיין כאן, אבל את לא. בכלל לא כאן. ואין לי אפילו האפשרות לשבת ולהתאבל עלייך באמת. לשבת ולקבל ניחומים.

כי גופך עדיין כאן.

אבל זהו.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.