פרשת מטות-מסעי לילדים: הדיאטה שהצליחה לזמן קצר

לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה (בַּמִּדְבָּר ל', ג')

מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי שֶׁנִּסָּה זְמַן רַב לִרְזוֹת, אַךְ לְלֹא הַצְלָחָה. בְּאַחַד הַיָּמִים הֶחְלִיט לְהַתְחִיל בְּדִיאֶטָה מְיֻחֶדֶת. הָאִישׁ נָשָׂא תְּפִלָּה נִרְגֶּשֶׁת לְהַצְלָחַת הַדִּיאֶטָה, וּבְסִיּוּמָהּ קָם וְנָדַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם הַדִּיאֶטָה תַצְלִיחַ, אֶתֵּן אַלְפַּיִם דּוֹלָר לִצְדָקָה!

וְהִנֵּה, לְאַחַר שְׁמִירָה קַפְּדָנִית עַל הַדִּיאֶטָה בְּמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים אֲרֻכִּים, הָאִישׁ אָכֵן יָרַד בַּמִּשְׁקָל בְּאֹפֶן מַדְהִים, וּלְעֵת עַתָּה הָיָה נִרְאֶה שֶׁהַדִּיאֶטָה הִצְלִיחָה מֵעַל וּמֵעֵבֶר!

אֶלָּא, שֶׁהָיָה זֶה רַק לִזְמַן קָצָר מְאֹד, כִּי לְאַחַר שֶׁהִרְזָה כָּל כָּךְ, הִרְגִּישׁ שֶׁיָּכוֹל הוּא לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמוֹ לֶאֱכֹל מַעֲדַנִּים, מַמְתַּקִּים וּמִינֵי מְגָדִים, וְכַעֲבֹר תְּקוּפָה קְצָרָה שֶׁל כַּמָּה שָׁבוּעוֹת, חָזַר הָאִישׁ לְמַצָּבוֹ הַקּוֹדֵם, וְאַף הוֹסִיף לַעֲלוֹת קְצָת בַּמִּשְׁקָל...

כָּעֵת בָּא וּמְבַקֵּשׁ לִשְׁאֹל: בְּאוֹתָם יָמִים שֶׁהָפַכְתִּי לְרָזֶה, טֶרֶם הִסְפַּקְתִּי לְשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי לִצְדָקָה, וְכָעֵת אֲנִי מְסֻפָּק אִם אֲנִי חַיָּב בָּזֶה, כִּי נִדְרִי הָיָה לְשַׁלֵּם לִצְדָקָה רַק אִם הַדִּיאֶטָה 'תַּצְלִיחַ', וּלְמַעֲשֶׂה הִתְבָּרֵר שֶׁהַדִּיאֶטָה לֹא הוֹעִילָה לִי בִּמְאוּמָה...?

תְּשׁוּבָה

יֵשׁ לִיתֵּן אֶת הַצְּדָקָה, כִּי הָאֱמֶת הִיא שֶׁהַדִּיאֶטָה הוֹעִילָה לִשְׁעָתָהּ, וּמַה שֶּׁחָזַר וְהִשְׁמִין, אֵין זֶה פּוֹטְרוֹ מִקִּיּוּם הַנֶּדֶר שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּב בּוֹ.

זֹאת וְעוֹד, שֶׁהַהַצְלָחָה הַזְּמַנִּית הוֹעִילָה גַּם לֶעָתִיד, כִּי כָּעֵת, לְאַחַר שֶׁהָאִישׁ רָאָה שֶׁבְּכֹחוֹ לַעֲמֹד בְּדִיאֶטָה וְלִרְזוֹת, יִהְיֶה לוֹ קַל יוֹתֵר לַעֲשׂוֹת שׁוּב דִּיאֶטָה וְלִרְזוֹת.

וּמוּבָא בַּגְּמָרָא (נִדָּה ל':), שֶׁמְּלַמְּדִים אֶת הָעֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְכֵיוָן שֶׁיּוֹצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, בָּא מַלְאָךְ וְסוֹטְרוֹ עַל פִּיו וּמְשַׁכְּחוֹ אֶת כָּל הַתּוֹרָה שֶׁלָּמַד. וִידוּעָה הַקֻּשְׁיָה - אִם סוֹפוֹ לִשְׁכֹּחַ אֶת כָּל מַה שֶּׁלָּמַד, מַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ בְּמַה שֶּׁמְּלַמְּדִים לוֹ אֶת כָּל הַתּוֹרָה?

וְהָיוּ שֶׁבֵּאֲרוּ, שֶׁבְּכָל זֹאת מְלַמְּדִים אוֹתוֹ אֶת הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כְּדֵי לְהוֹדִיעַ לְבָאֵי עוֹלָם, שֶׁכָּל אָדָם יֵשׁ בְּכֹחוֹ לִלְמֹד אֶת כָּל הַתּוֹרָה, וְלֹא יוּכַל הָאָדָם לִטְעֹן אֲנִי לֹא מְסֻגָּל לְכָךְ, שֶׁהֲרֵי כְּבָר לָמַד אֶת הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ... וּבְדֶרֶךְ נוֹסֶפֶת בֵּאֲרוּ, שֶׁמְּלַמְּדִים אוֹתוֹ אֶת הַתּוֹרָה כְּדֵי לְהָקֵל עָלָיו לַחֲזֹר וּלְלָמְדָהּ, שֶׁכֵּן כַּאֲשֶׁר לוֹמֵד אָדָם אֵיזֶה דָּבָר, גַּם לְאַחַר שֶׁשּׁוֹכְחוֹ, יִהְיֶה לוֹ קַל יוֹתֵר לַחֲזֹר לְלָמְדוֹ וּלְזָכְרוֹ, כִּי כְּבָר לָמַד עִנְיָן זֶה בֶּעָבָר, (יְעֻיַּן בַּסֵּפֶר 'נִשְׁמַת חַיִּים' לְרַבִּי מְנַשֶּׁה בֶּן יִשְׂרָאֵל, פֶּרֶק י').

כְּעֵין זֶה נֹאמַר גַּם לְעִנְיָנֵנוּ - לְאַחַר שֶׁהַדִּיאֶטָה הִצְלִיחָה, הֲגַם שֶׁכָּעֵת חָזַר הָאִישׁ וְהִשְׁמִין, בְּכָל זֹאת בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ רֶוַח גָּדוֹל בְּמַה שֶׁכְּבָר הִצְלִיחַ לִרְזוֹת, כִּי כָּעֵת מֵבִין הַיְּהוּדִי שֶׁמְּסֻגָּל הוּא לַעֲמֹד בְּכָךְ וּלְהוֹרִיד מִמִּשְׁקָלוֹ, וְגַם קַל לוֹ יוֹתֵר לַחְזֹר וּלְהַצְלִיחַ לִרְזוֹת!

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין