הנער איבד את רצון החיים: סיפור ההצלה המופלא של היתום בן ה-12

בהיותו נער רך בן 12 התייתם הגאון רבי אברהם פטאל זצ"ל, מאימו. הוא נותר עם שתי אחיותיו הפעוטות, ואביו שכרע באותה עת תחת חובות כבדים עקב מחלתה הממושכת של האם גידלם לבדו.

בצער ובכאב שוחח האב עם בנו הבכור: "יודע אני שחשקה נפשך בתורה והיא משוש חייך" אמר לו האב, "אך מה אעשה, והמצב אינו מאפשר לי להמשיך ולשלם שכר לימוד עבורך… לא זו בלבד, אלא שאני נאלץ לבקש ממך שתטה שכם לפרנסת המשפחה ותסייע לי לשלם את החובות הכבדים הרובצים על צווארי".

עוד לפני שהספיק הילד למצוא עבודה, תקפה אותו מחלה קשה, ומצבו הלך והחמיר עד שהגיע לשערי מוות. בכירי הרופאים שהוזעקו מאירופה לטפל בבנו של אחד מעשירי הקהילה שלקה גם הוא במחלה קשה, בדקו גם את אברהם, אבל לאחר בדיקה קצרה נאלצו גם הם להודות שאין מזור למחלתו של הילד, ושהם אינם יכולים להציל את חייו.

האב הלום הצער בא לפני רבני העיר וביקש מהם בכל לשון של תחינה ובקשה שיעתירו בתפילה עבור בנו. בייאושו פנה אל הרופא, וביקש לשמוע האם אפסה כל תקווה. אמר הרופא: "תרופה אין, אבל לפעמים מתאושש החולה ונרפא מעצמו ממחלתו. עם זאת, אני נאלץ לומר לך שעל פי המצב הקיים לא נראה שבינך יחלים מהמחלה הקשה".

"כיצד תוכל לדעת שבני לא יחלים ממחלתו" שאל האב, והרופא השיב לו: "ראיתי שעיניו כבויות, הוא נראה כמי שאין לו כל רצון לחיות, ובמצב כזה אין לו סיכוי להחלים ממחלתו".

אביו של אברהם הבין מיד מה גרם לבנו לאבד את רצון החיים. הוא מיהר לביתו, ניגש למיטת בנו וזעק באוזני הילד החולה: "נדרתי נדר", אמר לו בקול מתייפח, "שאם תחלים ממחלתך ותשוב לאיתנך הראשון, אניח לך ללמוד תורה כאוות נפשך, ולא אמנע אותך עוד מלימוד התורה".

כעבור ימים אחדים צעדו בני הקהילה אחר מיטתו של בן העשיר שנפטר, בעוד אברהם פטאל מחלים ומתאושש במהירות, ושב עד מהרה לשקוד על תלמודו.

חזקה על ההולך ללמוד שנעשה אדם גדול, והנער עלה והתעלה במעלות התורה והיראה, כשהוא הופך לתלמיד חכם מופלג ומוכר מאוד בעירו.

"יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יחזיר אותי ואותך בתשובה שלמה"

בשנת תרצ"ו עלה הרב אברהם ארצה והשתקע בשכונת נחלאות בירושלים. שם מצא כר נרחב לפעילות בקרב בני הנוער. היה מכנס את ילדי השכונה, מכניס אותם לתלמוד התורה אותו ניהל, ואוסף אותם בשבתות לשיעורי תורה. דרשותיו הפכו אבן שואבת ליהודים מכל האזור, ומדי יום עסק בזיכוי הרבים ובלימוד תורה ויראה לבני אברהם יצחק ויעקב.

סיפור אופייני מאוד לדמותו רבת ההוד של הרב פטאל זצ"ל, סופר על ידי באי ביתו: "בעת שהתגורר בשכונת נחלאות בירושלים, היה יהודי אחד מתושבי השכונה, שהיה רחוק מאוד משמירת התורה והמצוות. מדי שבת כשהיה הרב צועד מביתו לבית הכנסת כדי לשאת דרשה, היה אותו יהודי מתקרב לעברו כשבידיו סיגריה בוערת. כשהיה עובר בסמוך לרב פטאל, היה אותו יהודי שואף מלוא ריאותיו מעשן הסיגריה, ולאחר מכן נושף אותו בפני הרב, בהתרסה מכוונת ומתוך רצון להכעיס את הרב ואת מלויו.

"המלווים רצו לא פעם לגרש את היהודי הזה, ואף להכות אותו מכות נאמנות על עזות המצח בה נהג כלפי רבם, אבל הרב מצדו עצר אותם פעם אחר פעם, ובכל פעם כשהיה היהודי הנ"ל עובר על ידו, היה הרב פונה אליו בנימה ידידותיות, ואומר לו: 'יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יחזיר אותי ואותך בתשובה שלמה'".

"פעם אחר פעם נשנה המעשה. הרב לא איבד את שלוותו וכמעשהו בראשונה כך מעשהו בשניה ובשלישית, במשך תקופה ארוכה מאוד.

"באחת השבתות עקב האיש אחרי הרב ופמלייתו בשובו מבית המדרש לביתו, וכשהגיע לבית הרב ביקש להיכנס ולשוחח עמו. הרב הכניסו בחפץ לב, ובקול רועד התנצל היהודי מעומק לבו על התנהלותו, ואף ביקש מהרב שיורה לו דרך תשובה:

"הדרך בה התייחסת אלי בכל פעם", אמר, "האופן בו כללת אותך, הרב הצדיק, יחד איתי היהודי שמחלל שבת להכעיס, ונשאת תפילה ששנינו יחד נחזור בתשובה שלמה, גרמה לי להרהר בדרך הנלוזה בה בחרתי, עד שהבנתי והפנמתי עד כמה גרועים המעשים שלי. על כן באתי לפניך, כבוד הרב, שתורה לי דרך תשובה, ותלמד אותי איך אוכל לכפר על פשעי הרבים".

מתוך 'פניני עין חמד', באדיבות אתר 'דרשו'.