פרשת שלח לילדים: הבנות פרצו בבכי מר

וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה (בַּמִּדְבָּר י"ד, ל"ז), בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל לָשׁוֹן הָרַע - וּמַה מְרַגְּלִים שֶׁהוֹצִיאוּ שֵׁם רַע עַל עֵצִים וַאֲבָנִים, דְּאָמַר קְרָא: 'מוֹצִאֵי דִּבַּת הָאָרֶץ רָעָה', עַל דִּבַּת הָאָרֶץ שֶׁהוֹצִיאוּ - כָּךְ, הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (עֲרָכִין ט"ו.).

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בִּשְׁתֵּי בָּנוֹת שֶׁיָּשְׁבוּ בְּאוֹטוֹבּוּס, וּפִטְפְטוּ אוֹדוֹת חֲבֶרְתָּן שֶׁהִשְׁתַּדְכָה, עַל מַעֲלוֹתֶיהָ, וּבְעִקָּר - עַל חֶסְרוֹנוֹתֶיהָ הָרַבִּים. הַשְּׁתַּיִם דִּבְּרוּ וְדִבְּרוּ, וְגִנּוּ אֶת הַבַּת הַהִיא, וּמַסְקָנַת הַדְּבָרִים הָיְתָה, שֶׁצָּרִיךְ לְרַחֵם עַל הֶחָתָן 'הָאֻמְלָל' שֶׁהִתְאָרֵס עִמָּהּ, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵלּוּ חַיִּים מְצַפִּים לוֹ עִם אִשָּׁה שֶׁכָּזוֹ...

לְפֶתַע, פּוֹנָה אֲלֵיהֶן אִשָּׁה נִכְבָּדָה שֶׁיָּשְׁבָה מֵאֲחוֹרֵיהֶן: "בָּנוֹת יְקָרוֹת, אֲנִי חַיֶּבֶת לְהוֹדוֹת לָכֶן מִקֶּרֶב לֵב. מַמָּשׁ הִצַּלְתֶּן אוֹתָנוּ!". "מִי אַתְּ? עַל מָה אַתְּ מְדַבֶּרֶת?", שָׁאֲלוּ.

וְהָאִשָּׁה הִסְבִּירָה: "רְאוּ נָא אֵיזוֹ הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מֻפְלָאָה. אֲנִי לֹא אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר אִמּוֹ שֶׁל - - - הֶחָתָן. אוֹתוֹ אֶחָד שֶׁהִתְאָרֵס עִם הַחֲבֵרָה שֶׁלָּכֶן... לֹא יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה בְּעָיוֹת. אֲנִי הוֹלֶכֶת עַכְשָׁיו לְבֵיתִי, וַאֲסַפֵּר לַבֵּן שֶׁלִּי אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיכֶן. אֲשַׁכְנַע אוֹתוֹ לַעֲזֹב אֶת הַשִּׁדּוּךְ בַּמְּהִירוּת הָאֶפְשָׁרִית... וְהַכֹּל בִּזְכוּתְכֶן!"

הַבָּנוֹת לָקוּ בְּהֶלֶם. יוֹצֵא שֶׁבִּגְלָלָן מִתְבַּטֵּל שִׁדּוּךְ שֶׁל חֲבֵרָה טוֹבָה. הֲרֵי הֵן מֵעוֹלָם לֹא הִתְכַּוְּנוּ לְכָךְ, הַכֹּל הָיָה בְּמִסְגֶּרֶת שֶׁל מְעַט רְכִילוּת וְלָשׁוֹן הָרַע. וּפִתְאוֹם - צָרָה שֶׁכָּזוֹ שֶׁלֹּא חָשְׁבוּ עָלֶיהָ.

הֵן פָּרְצוּ בִּבְכִי מַר, "אָנָּא, תַּאֲמִינִי לָנוּ שֶׁהִיא מַמָּשׁ לֹא כָּזֹאת... סְתָם קִשְׁקַשְׁנוּ וְהִגְזַמְנוּ מְעַט. אַל תִּקְחִי אֶת הָעִנְיָנִים כָּל כָּךְ בִּרְצִינוּת..."

"מַדּוּעַ אַתֶּן בּוֹכוֹת? הֲרֵי אַתֶּן צְרִיכוֹת לִשְׂמֹחַ. בִּזְכוּתְכֶן לֹא יָקוּם בַּיִת כֹּה גָּרוּעַ בְּיִשְׂרָאֵל".

אַךְ אֶת הַבְּכִי שֶׁל הַבָּנוֹת לֹא הָיָה נִתָּן לַעֲצֹר, הֲרֵי בְּשֶׁלָּהֶן תָּבוֹא צָרָה נוֹרָאָה שֶׁכָּזוֹ, שֶׁהֶחָתָן יַעֲזֹב אֶת הַשִּׁדּוּךְ. וּבְנוֹסָף, חָשְׁשׁוּ מְאֹד הֵיאַךְ יַצִּיגוּ אֶת פְּנֵיהֶן בִּפְנֵי חֲבֶרְתָּן הָאֻמְלָלָה לְאַחַר שֶׁתְּגַלֶּה מָה עוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי פִּצּוּץ הַשִּׁדּוּךְ...

וְאָז עוֹמֶדֶת הָאִשָּׁה וְאוֹמֶרֶת לָהֶן: "דְּעוּ לָכֵן בְּנוֹתַי, כִּי אֲנִי לֹא אִמּוֹ שֶׁל הֶחָתָן, אֵינֶנִּי מַכִּירָה אוֹתוֹ כְּלָל. אֲנִי סְתָם אִשָּׁה שֶׁשָּׁמְעָה אֶת דִּבּוּרֵיכֶן... כָּל מַה שֶּׁרָצִיתִי הוּא, לְהַרְאוֹת לָכֶן לְאָן לָשׁוֹן הָרַע יָכוֹל לְהַגִּיעַ..."

עַתָּה לִבָּהּ שֶׁל הָאִשָּׁה נוֹקְפָהּ, שֶׁמָּא נָהֲגָה שֶׁלֹּא כַּדִּין וְעָבְרָה עַל אִסּוּר שֶׁקֶר וְ'אוֹנָאַת דְּבָרִים', בְּכָךְ שֶׁצִּעֲרָה אֶת הַבָּנוֹת וְגָרְמָה לָהֶן לְמָרֵר בְּבֶכִי. וּבָאָה לִשְׁאֹל הַאִם הָיָה מֻתָּר לָהּ לִנְהֹג כָּךְ?

תְּשׁוּבָה

הָאִשָּׁה נָהֲגָה כַּדִּין בְּכָךְ שֶׁהִפְרִישָׁה אֶת הַבָּנוֹת מֵחֵטְא. וַהֲרֵי קַיָּם חִיּוּב עַל כָּל אָדָם לְהַפְרִישׁ אֶת חֲבֵרוֹ מֵאִסּוּר (וִיעֻיַּן בִּנְתִיבוֹת הַמִּשְׁפָּט בסי' ג' סק"א). וּבְפֶלֶא יוֹעֵץ כָּתַב (בְּעֵרֶךְ 'גְּנֵבָה'), שֶׁמֻּתָּר לִגְנֹב דַּעַת חֲבֵרוֹ כְּדֵי לְהַפְרִישׁוֹ מֵאִסּוּר.

וְאַף שֶׁהַפְרָשַׁת הַבָּנוֹת מֵאִסּוּר לָשׁוֹן הָרַע הָיְתָה כְּרוּכָה בְּצַעַר וּבֶהָלָה, הָיָה הַדָּבָר מֻתָּר לִנְהֹג כֵּן, מִשּׁוּם שֶׁהָאִשָּׁה מַצִּילָתָן מֵרֶדֶת שַׁחַת, וּמְרַפְּאָתָן מִנֶּגַע חֲטָאֵי הַלָּשׁוֹן (וּכְעֵין הַנֶּאֱמָר בַּתּוֹסֶפְתָּא בְּמַסֶּכֶת שְׁקָלִים פ"א ה"ב: "מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁעָלְתָה לוֹ מַכָּה בְּרַגְלוֹ, וְהָיָה הָרוֹפֵא כּוֹפְתוֹ וּמְחַתֵּךְ בִּבְשָׂרוֹ, בִּשְׁבִיל לְרַפְּאוֹתוֹ"!).

כְּמוֹ כֵן, הֵבִיאָה הָאִשָּׁה טוֹבָה עֲצוּמָה לַבָּנוֹת בְּכָךְ שֶׁהִמְחִישָׁה לָהֶן עַד הֵיכָן מַגִּיעַ הַהֶזֵּק הַנּוֹרָא שֶׁל דִּבּוּרֵי לָשׁוֹן הָרַע, וּבִזְכוּת מַעֲשֶׂיהָ, הַבָּנוֹת מִן הַסְּתָם שָׁאֲבוּ חִזּוּק עָצוּם בְּעִנְיַן שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן!

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין