האם התעקשה להחזיק בבנה המוגבל, וכיום הוא סטודנט לתואר שני. "הוא הוכיח לכולם שזה אפשרי"

כאשר זואו הונגיאן (באנגלית: Zou Hongyan) הביאה לעולם את בנה בשנת 1988 – סיבוכי הלידה שעברה הותירו אותו נכה בעל שיתוק מוחין. הרופאים בפרובינציית הוביי שם התגוררה, ניסו לשכנע אותה לוותר על הילד – אך היא התעקשה לגדלו.

למרות כל התחזיות הפסימיות אודות עתידו, זואו האמינה כי עם הטיפוח הנכון – בנה יצליח להתעלות על המגבלות הפיזיות שלו, ולהפוך ל'משהו' בחיים. 

בעלה, שצפה לילד חיים אומללים וחסרי ערך, דרש ממנה למסור אותו לאימוץ, אך זואו התעקשה גם כשבעלה הציב אולטימטום: או הוא או אני. היא ויתרה עליו, התגרשה והפכה את הטיפול בבנה למשימת חייה, ביודעה כי איש לא יעשה זאת במקומה.

היא עבדה בשלוש משרות בו זמנית, כדי לפרנס את משפחתה הקטנה, ואת הכסף שהרוויחה חסכה פרוטה לפרוטה, כדי שביום מן הימים תשקיע אותן בחינוכו של בנה.

והנה זה פלא. 29 שנים מאוחר יותר, הצליח דינג דינה בנה לסיים את אוניברסיטת פקין עם תואר ראשון במדעי הסביבה וההנדסה, ולאחרונה נרשם לתואר שני במשפטים – באוניברסיטת הרווארד. "אני רק האמנתי בו שהוא יכול", אומרת זואו כיום. "אבל דינג דינג עשה את העבודה הקשה, והוכיח לכולם שזה אפשרי".