למה אנחנו מרגישים שמישהו מסתכל עלינו?

כולנו מכירים את התחושה הזו: אנחנו מרגישים שעיניים ננעצות בנו, מסובבים את הצוואר, ואכן...מישהו מסתכל עלינו.

איך אנחנו יכולים לדעת שמישהו בוהה בנו אם הוא לא נמצא היישר לפנינו? מהי התחושה המעקצצת הזו שגורמת לנו לדעת על כך? אינטואיציה, אנחנו נוטים לחשוב. אבל האמת שלא מדובר בחוש שישי אלא בחוש הראייה שלנו – שעובד בצורה הרבה יותר מוזרה ממה שאנחנו חושבים.

תופעה ייחודית ברפואה נקראת 'עיוורים רואים'. רק פציינטים ספורים בועלם משתייכים לקטגוריה הזו: מדובר באנשים שאיבדו את כל החלק במוח שלהם האחראי לראייה, הקורטקס הויזואלי, אבל על אף שהם לא מסוגלים 'לראות במודע' – לקרוא, למשל – הם עדיין מסוגלים להבחין באורות או בהבעות פנים. הם לא מודעים לכך, הם מרגישים שהם 'מנחשים', אבל למעשה הם מספקים תשובות נכונות. איך זה ייתכן? חוקרים הגיע למסקנה שמידע שהעיניים לוכדות עובר לא רק לקורטקס הויזואלי במוח, אלא גם למספר חלקים נוספים של ראייה בלתי מודעת.

ומה הקשר בין זה לבין התחושה שמישהו מסתכל עלינו? מחקר שנערך לארונה עם פציינט 'עיוור רואה' כזה, הציג לו שורה של תמונות, כשהוא מתבקש לנחש באילו תמונות הפרצופים מביטים ישר אליו. התוצאה? הוא ניחש תמיד נכון, ומבדקי MRI גילו שחלק אחר במוח שלו, האמיגדלה, היה פעיל במיוחד כשהוא הסתכל על תמונה שהישירה אליו מבט.

אולי זו התשובה לשאלה אין אנחנו מרגישים שמישהו מסתכל עלינו – גם אם לא עומד מולנו ישירות. ייתכן שמידע לגביו נקלט בקצה העין שלנו, ומגיע לא לחלק הראייה המודע במוח, אלא לאחד החלקים הלא מודעים – והם, בתורם, מעירים את תשומת ליבנו.

אז אולי זו לא אינטואיציה – אבל תודו שההסבר המדעי הזה מופלא לא פחות...