פרשת אחרי מות-קדושים לילדים: לעלות במשקל בערמה

לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ (וַיִּקְרָא י"ט, י"א)

מִכְתָּב וּבוֹ שְׁאֵלָה מְעַנְיֶנֶת נִשְׁלַח אֶל הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ"א, וְזֶה לְשׁוֹן הַכּוֹתֵב:

אֲנִי אָדָם 'בַּעַל בָּשָׂר' (דְּהַיְנוּ שָׁמֵן), וְהַדָּבָר מַפְרִיעַ וּמֵעִיק עָלַי מִכַּמָּה בְּחִינוֹת. בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים נִסִּיתִי כַּמָּה דִיאֶטוֹת, אַךְ לֹא הִצְלַחְתִּי לְהַתְמִיד בָּהֶם זְמַן רַב, וְגַם לְאַחַר הוֹרָדָה נִכֶּרֶת בַּמִּשְׁקָל לְמֶשֶׁךְ כַּמָּה חֳדָשִׁים, תָּמִיד חָזַרְתִּי שׁוּב לַמִּשְׁקָל הַקּוֹדֵם...

הֶחְלַטְתִּי לַעֲבֹר נִתּוּחַ מְיֻחָד (הַנִּקְרָא 'טַבַּעַת' אוֹ 'שַׁרְווּל'), דָּבָר שֶׁיִּגְרֹם לִי לְהַרְגָּשַׁת שֹׂבַע, וּבְע"ה לִירִידָה בַּמִּשְׁקָל.

אֶלָּא, שֶׁכְּשֶׁפָּנִיתִי לְקֻפַּת הַחוֹלִים, כְּדֵי לְקַבֵּל אִשּׁוּר לְסִיּוּעַ כַּסְפִּי עֲבוּר הַנִּתּוּחַ, הוֹדִיעוּ לִי: הַמִּשְׁקָל שֶׁלְךָ הוּא מֵאָה וַחֲמִשָּׁה ק"ג בִּלְבַד, וְהַטִּפּוּל הַמְיֻחָד מְאֻשָּׁר רַק לְאֵלֶּה שֶׁמִּשְׁקָלָם מֵאָה וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר ק"ג וָמַעְלָה.

חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי, שֶׁאוּלַי כְּדַאי שֶׁאֹכַל קְצָת יוֹתֵר מֵהָרָגִיל, וְכָךְ אוֹסִיף עוֹד עֲשָׂרָה ק"ג לְמִשְׁקָלִי, וְאָז קֻפַּת הַחוֹלִים תְּאַשֵּׁר לִי אֶת הַסִּיּוּעַ בַּנִּתּוּחַ...

שְׁאֵלָתִי הִיא, הַאִם מֻתָּר לִי לַעֲשׂוֹת זֹאת, אוֹ שֶׁמָּא הַעֲרָמָה זוֹ אֲסוּרָה?

תְּשׁוּבָה

תַּחְבּוּלָה זוֹ, כְּרוּכָה בְּאִסּוּר 'גְּנֵבַת דַּעַת', שֶׁכֵּן אִם הַנְהָלַת קֻפַּת הַחוֹלִים הָיְתָה מוּדַעַת לָעֻבְדָּה שֶׁהַמְטֻפָּל עָלָה בַּמִּשְׁקָל בְּכַוָּנָה, מִסְתַּבֵּר שֶׁלֹּא הָיוּ נוֹתְנִים לוֹ סִיּוּעַ לַעֲרִיכַת הַטִּפּוּל, כִּי מִן הַסְּתָם הַסִּיּוּעַ נִתָּן רַק לְאָדָם שֶׁלֹּא הִתְגַּבֵּר עַל עַצְמוֹ, וְהִגִּיעַ לְמִשְׁקָל כָּל כָּךְ גָּבוֹהַּ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה תְּחִלָּה, אֲבָל לְאֶחָד כָּזֶה שֶׁעָשָׂה זֹאת בְּיוֹדְעִים, מַדּוּעַ שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ סִיּוּעַ כַּסְפִּי.

הִצַּעְתִּי אֶת הַדְּבָרִים לִפְנֵי מוֹרִי חָמִי, מָרָן הַגְּרִי"שׁ אֶלְיָשִׁיב זַצַ"ל, וְהִסְכִּים לִדְבָרַי, אֲבָל הוֹסִיף, שֶׁאִם הַשּׁוֹאֵל כְּבָר אָכַל וְעָלָה בַּמִּשְׁקָל, וּבָא לִשְׁאֹל לְאַחַר מַעֲשֶׂה הַאִם רַשַּׁאי עַכְשָׁיו לִדְרֹשׁ אֶת הַסִּיּוּעַ, הַתְּשׁוּבָה הָיְתָה שֶׁאָכֵן רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת זֹאת, כִּי סוֹף כָּל סוֹף כָּעֵת הוּא כְּבָר בְּמַצָּב שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ סִיּוּעַ. אַךְ אִם בָּא לִשְׁאֹל אִם מֻתָּר לִנְהֹג כָּךְ לְכַתְּחִלָּה, צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ שֶׁאָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל בְּצוּרָה מֻפְרֶזֶת, כֵּיוָן שֶׁבָּזֶה הוּא גּוֹנֵב אֶת דַּעַת קֻפַּת הַחוֹלִים! (יֵשׁ לְצַיֵּן עוֹד, שֶׁהָאוֹכֵל יוֹתֵר מִדַּי, עַד שֶׁאֲכִילָה זוֹ מַזִּיקָה לוֹ, עוֹבֵר בְּכִפְלַיִם: מִשּׁוּם בַּל תַּשְׁחִית אֶת הַמַּאֲכָלִים, וּמִשּׁוּם בַּל תַּשְׁחִית אֶת גּוּפוֹ. (יְעֻיַּן או"ח שכ"ח-ל"ט, וְאֹרַח מֵישָׁרִים כ"ט-ו').

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין