פרשת תזריע-מצורע לילדים: יהלומים שנשכחו במעטפות

וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם (וַיִּקְרָא י"ד, ל"ד). נִגְעֵי הַבָּתִּים בָּאִים עַל צָרוּת הָעַיִן. וְצָרוּת הָעַיִן בָּאָה מִצַּד הַחֶמְדָּה. וְהִיא אֵם לְכָל הַמַּחֲלוֹת וּלְכָל הָעֲבֵרוֹת. וְלָכֵן בַּדִּבְּרוֹת שֶׁהֵם ה' כְּנֶגֶד ה', אָמַר לֹא תַּחְמֹד כְּנֶגֶד כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאֵינוֹ מַאֲכִילוֹ וְאֵינוֹ מַשְׁקֵהוּ מִצַּד הַחֶמְדָּה. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מְכַבֵּד לְאָבִיו, אֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת הַשֵּׁי"ת, לֹא בְּגוּפוֹ וְלֹא בְּמָמוֹנוֹ, וַהֲרֵי הוּא כְּכוֹפֵר בְּעִקָּר (צְרוֹר הַמּוֹר).

יְהוּדִי יְרֵא ה' הִגִּיעַ אֶל הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ"א, וּבִקֵּשׁ לִשְׁאֹל אֶת פִּיו שְׁאֵלָה מְעַנְיֶנֶת בְּעִנְיְנֵי 'כִּבּוּד אָב' שֶׁהִתְעוֹרְרָה אֶצְלוֹ:

אָבִי שֶׁיִּחְיֶה הִנּוֹ יְהוּדִי מְבֻגָּר, שֶׁהִפְסִיק לַאַחֲרוֹנָה לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתּוֹ, וְיוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ בְּחֹסֶר מַעַשׂ. כַּיָּדוּעַ, הַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם וַעֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת (כְּתֻבּוֹת נ"ט:), וְגַם עָלָה בְּלִבִּי חֲשָׁשׁ שֶׁחָלִילָה הַשִּׁעֲמוּם יַזִּיק לִפְעִילוּת מֹחוֹ וּלְכֹחַ זִכְרוֹנוֹ.

וְהִנֵּה, אֲנִי עוֹסֵק בְּיַהֲלוֹמִים, וְחָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, הַאִם אוּכַל לִמְצֹא עִסּוּק כָּל שֶׁהוּא לְאָבִי, וְכָךְ יִתְמַלֵּא יוֹמוֹ בַּעֲשִׂיָּה וְסִפּוּק.

וּבְכֵן, פָּנִיתִי אֵלָיו וְסִפַּרְתִּי שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל מִדֵּי יוֹם מַעֲטָפוֹת רַבּוֹת, שֶׁבְּתוֹכָן יַהֲלוֹמִים, וְקוֹרֶה לִפְעָמִים, שֶׁאֶבֶן קְטַנָּה, נִשְׁאֶרֶת מֵחֹסֶר שִׂימַת לֵב בַּמַּעֲטָפָה, וּמְדֻבָּר כַּמּוּבָן בְּהֶפְסֵד רַב.

שָׁאַלְתִּי אֶת אַבָּא, הַאִם יִהְיֶה מְעֻנְיָן לָבוֹא וְלַעֲסֹק בִּמְלֶאכֶת בְּדִיקַת הַמַּעֲטָפוֹת, וּלְחַפֵּשׂ הֵיטֵב בְּכָל מַעֲטָפָה הַאִם נִשְׁכְּחָה שָׁם סְחוֹרָה. אַבָּא הִסְכִּים בְּשִׂמְחָה.

כְּבָר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מָצָא בְּכַמָּה מַעֲטָפוֹת יַהֲלוֹמִים אוֹ חֶלְקֵי יַהֲלוֹמִים, וְהַדָּבָר גָּרַם לוֹ לְקוֹרַת רוּחַ מְרֻבָּה. בְּהֶמְשֵׁךְ הַיָּמִים, כְּשֶׁמָּצָא עוֹד וְעוֹד אֲבָנִים יְקָרוֹת, הוּא הֵחֵל לְהָעִיר לִי בְּקוֹל רָם. כַּיּוֹם הַמַּצָּב הִגִּיעַ לְכָךְ, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁמּוֹצֵא הוּא אֵיזוֹ אֶבֶן קְטַנָּה, הוּא מַגִּיעַ אֵלַי כְּשֶׁכֻּלּוֹ רוֹתֵחַ, וְשׁוֹפֵךְ עָלַי קִיתוֹנוֹת שֶׁל גְּעָרוֹת: "אֵיזֶה מִן מְפֻזָּר וְרַשְׁלָן אַתָּה, כֵּיצַד אֵינְךָ שָׂם לֵב לָאֲבָנִים הַיְקָרוֹת הַלָּלוּ?!", וְכָךְ מוֹסִיף לִגְעֹר בִּי בְּכָל פַּעַם וּפַעַם, לְעֵינֵי שְׁאָר הָעוֹבְדִים.

וְכֵיצַד בֶּאֱמֶת קוֹרֶה שֶׁהָאֲבָנִים נִשְׁאָרוֹת בַּמַּעֲטָפוֹת? - הַתְּשׁוּבָה הִיא - שֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי הוּא זֶה שֶׁמַּטְמִין אוֹתָן שָׁם, בַּפִּנּוֹת וּבַסְּדָקִים, וְזֹאת עַל מְנָת שֶׁלְּאַבָּא תִּהְיֶה "עֲבוֹדָה", כִּי אִלּוּלֵא הָיִיתִי נוֹהֵג כָּךְ, מִן הַסְּתָם שֶׁכְּבָר מֵהַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, הָיָה הוּא מֵבִין שֶׁאֵין לוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת בְּשׁוּרוֹת הַחֶבְרָה...

כָּעֵת בִּרְצוֹנִי לִשְׁאֹל, הַאִם יֵשׁ פְּגָם כָּל שֶׁהוּא בְּמַעֲשַׂי, כִּי אוּלַי אֲנִי מַכְשִׁיל אֶת אָבִי שֶׁיִּחְיֶה בַּעֲוֹן הַכַּעַס; וּכְמוֹ כֵן שֶׁמָּא אֲנִי גּוֹרֵם לַאֲחֵרִים (שֶׁאֵינָם מוּדָעִים לַ'הַצָּגָה' שֶׁמִּתְרַחֶשֶׁת כָּאן) לַחְשֹׁד בִּי שֶׁאֵינִי עוֹשֶׂה מְלַאכְתִּי נֶאֱמָנָה, וּמְזַלְזֵל בַּסְּחוֹרָה (שֶׁלֹּא תָּמִיד שַׁיֶּכֶת לִי)?...

תְּשׁוּבָה

בְּעִנְיַן הַכַּעַס, הַבֵּן לֹא מַכְשִׁיל כְּלָל אֶת אָבִיו, כִּי כַּעֲסוֹ שֶׁל הָאָב מֻצְדָּק, וְרָאוּי לִכְעֹס עַל בֵּן הַמְאַבֵּד מָמוֹנוֹ בְּיָדַיִם כְּשׁוֹטֶה ('הַמְאַבֵּד מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לוֹ', חֲגִיגָה ד'.). וְגַם בְּמַה שֶּׁמִּתְבַּזֶּה הַבֵּן בִּפְנֵי אֲחֵרִים, אֵין כָּל בְּעָיָה, וְאַדְּרַבָּה הַבִּזְיוֹנוֹת הֵן מַתָּנָה וְכַפָּרָה נִפְלָאָה עֲבוּר הָאָדָם...

אוּלָם, בְּעָיָה אַחֶרֶת קַיֶּמֶת כָּאן, וְהִיא הַצַּעַר שֶׁגּוֹרֵם הַבֵּן לְאָבִיו, שֶׁמְּגַלֶּה בְּכָל פַּעַם כִּי הַבֵּן שֶׁגִּדֵּל וְטִפַּח, מִתְנַהֵל כְּשׁוֹטֶה הַמְאַבֵּד מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לוֹ, וְשׁוֹכֵחַ אֲבָנִים יְקָרוֹת מְאֹד בַּמַּעֲטָפוֹת, וְהַדָּבָר בְּוַדַּאי מֵסֵב לָאָב עָגְמַת נֶפֶשׁ.

וְלָכֵן, יִמָּנַע הַבֵּן מִתַּחְבּוּלַת הַטְמָנַת הָאֲבָנִים הַגּוֹרֶמֶת צַעַר לְאָבִיו, וִיחַפֵּשׂ אַחַר עֵצָה אַחֶרֶת לְהוֹצִיאוֹ מֵחַיֵּי בַּטָּלָה.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין