יעלה ויבוא

"יעלה ויבוא" היא חלק מהברכה האמצעית ביום-טוב הנקרא ´קדושת-היום´ בתפילות מעריב, שחרית ומנחה, שבהן מתפללים שבע ברכות: שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונות של שמונה-עשרה, וקדושת היום באמצע. ביום חול ´יעלה ויבוא´ היא תוספת לברכת ´רצה´, מפני ש´יעלה ויבוא´ היא תפילה ותחנונים, תיקנו לאומרה ב´רצה´, שהיא תפילה להשיב את ישראל לירושלים, לבקש רחמים עליהם ולהשיב עבודת הקרבנות למקומה.

אם טעה ולא הזכיר ´יעלה ויבוא´ בתפילה בראש חודש – חוזר ל´רצה´; אבל אם נזכר אחרי שסיים שמונה עשרה – חוזר להתחלה. אבל אם עדיין לא חזר שלוש פסיעות לאחוריו – חוזר ל´רצה´. אם עדיין לא אמר ´מודים´, אומר ´יעלה ויבוא´ ואח"כ אומר ´מודים´. אם מסופק אם אמר ´יעלה ויבוא´ בראש חודש או בחול-המועד – חוזר. ביום-טוב אם שכח לומר ´אתה בחרתנו´, אבל אמר ´יעלה ויבוא´, או אם אמר ´אתה בחרתנו´ וגם ´והשיאנו´ ולא אמר ´יעלה ויבוא´ – יצא ידי חובתו, כיון שהזכיר עניינו של יום.

שכח לומר יעלה ויבוא בערבית – אינו חוזר; אבל אם נזכר במקום שבתפילת שחרית או מנחה אמרו שחוזר ל´רצה´, גם בערבית חוזר לרצה. ויש סוברים שאם סיים את הברכה, אפילו לא התחיל בברכה שלאחריה – אינו חוזר.

בכל מקום שאמרו שאם לא הזכיר יעלה ויבוא – חוזר, הוא הדין גם כשמתפלל בציבור והשליח-ציבור חוזר על שמונה-עשרה בקול רם. אבל אם כוון דעתו ושמע כל התפילה מן הש"ץ, ולא דיבר באמצע התפלה, וענה אמן על כל ברכה – יצא ידי חובתו.

אם שליח-ציבור טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא בשחרית – אינו חוזר מפני טורח הציבור. אבל אם הש"ץ לא הזכיר יעלה ויבוא גם במנחה בראש חודש – חוזר, כי לא נשארה תפילה שבה יזכיר יעלה ויבוא.

יעלה ויבוא אומרים בברכת-המזון בשבת ובראש חודש בברכה השלישית, שהיא ´בונה ירושלים´. אם יום-טוב או ראש חודש חלו בשבת – אומר תחילה ´רצה´ ואח"כ יעלה ויבוא, לפי "שתדיר (שבת) ושאינו תדיר (ראש-חודש) -  תדיר קודם". ביעלה ויבוא אינו מזכיר של שבת, כי כבר הזכירה ב´רצה´; וכן ב´רצה´ לא יזכיר של יום טוב, או של ראש חודש, מפני שיזכירם ביעלה ויבוא.