הטור המאויר לפרשת ויקהל: חילזון זה טעים

כן, תאוות האכילה נוגעת בכל אדם באשר הוא, בכל כדור הארץ. גם לג'ון, גם למוחמד, וכן, גם לצ'ין צ'אן מהונג-קונג.

כל גוי פשוט יוכל להבין שלאכול בצורה תאוותנית זה נגד היותו אדם, נבדל מכל החיות. נכון, מותר לגוי לאכול צפרדעים וחלזונות כמה שהוא רוצה, ושיהיה לו לבריאות. אבל לא לאכול בתאווה! תישאר "אדם!" ויתכן שכשאותו גוי יגיע למעלה, אף על פי שלא יתבע על שאכל חילזון, הוא יתבע על שאכל אותו בתאווה!

ראיתי כתוב, שההבדל בין יהודי לגוי בהתרחקות מתאוות, שיהודי יכול להבין את זה, ולהגיד שזה רצון עצמי שלי, וגוי לא יבין לעולם על מה בכלל אתה מדבר...

וייתן עוד ביס בחילזון...

השורה התחתונה:

 "אוֹ נֶפֶשׁ, אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל-דָּבָר טָמֵא, אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה, אוֹ בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא; וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ, וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם".

מסופר על איזה כופר "טרי" שפנה לכופר "ותיק" בתלונה על כך שמפעם לפעם עולים בליבו הרהורי חרטה ורגשי אשם על מעשהו. הכופר הוותיק ענה לו שגם לו בתחילה היו הרהורים כאלה, אבל "למדתי מניסיון איך מחסלים אותם. "שמע בקולי, שתה כוס דם חזיר (ה' ישמור), ויותר, ידידי, לא היו לך הרהורים במוחך!". ושוב פעם, "ה' ישמור", והפעם בלי סוגריים!

מי יודע אם לא הרפיון בשמירה ובהקפדה על הכשרות ובהקפדה הם האחראים לכך שבמשפחות מסוימות כל בניהן עזבו את התורה והמצוות! כתב ה"אור החיים", שלפעמים מזגו של אדם מתהפך בין טוב לרע, ולא ידע מאיזו סיבה. זה מפני שאדם לפעמים אוכל מאכל שיש בו חלק מחלקי הרע, שיש בו נפש רעה מגלגולים אחרים...

ומסיים שם ה"אור החיים", שאדם השומר עצמו ממאכלות הרעות, יתגבר החפץ שבו בדברים הנוגעים לנפש.