פרשת ויקרא לילדים: הטרמפיסט שיצא להתפלל מנחה

וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה (וַיִּקְרָא ב', א')

מַעֲשֶׂה בִּרְאוּבֵן שֶׁנָּסַע בְּרִכְבּוֹ, וְהִנֵּה הוּא מַבְחִין בְּשִׁמְעוֹן שֶׁעָמַד עַל אֵם-הַדֶּרֶךְ וְהִמְתִּין לִטְרֶמְפְּ. רְאוּבֵן עָצַר, וּלְאַחַר שֶׁשָּׁמַע שֶׁנּוֹסֵעַ הוּא לְאֵזוֹר בֵּיתוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן, הִזְמִינוֹ לְהִצְטָרֵף אֵלָיו.

בְּמַהֲלַךְ הַנְּסִיעָה, עָצַר רְאוּבֵן הַנֶּהָג בִּרְחוֹב סוֹאֵן וְהוֹמֶה אָדָם, וְשָׁאַל אֶת שִׁמְעוֹן: 'הַאִם יֵשׁ לְךָ רִשְׁיוֹן נְהִיגָה?'. שִׁמְעוֹן הֵשִׁיב בְּחִיּוּב. אָמַר לוֹ רְאוּבֵן: 'תִּרְאֶה אֲנִי צָרִיךְ לָצֵאת לְצֹרֶךְ סִדּוּר מְסֻיָּם, אָשׁוּב בְּעוֹד כְּרֶבַע שָׁעָה. אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ יְדִידִי, שֶׁתַּעֲבֹר לֵישֵׁב בִּמְקוֹמִי בְּמוֹשַׁב הַנֶּהָג, מִכֵּיוָן שֶׁאֲנִי חוֹנֶה בְּמָקוֹם שֶׁאָסוּר לַחֲנוֹת בּוֹ (כִּי עֲצִירַת הָרֶכֶב בַּמָּקוֹם עֲלוּלָה לְהַפְרִיעַ לִזְרִימַת הַתְּנוּעָה), וְאִם יַעַבְרוּ כָּאן פַּקָּחִים אֲנִי עָלוּל לִסְפֹּג קְנָס כָּבֵד', (וְיָדוּעַ שֶׁכַּאֲשֶׁר רוֹאִים הַפַּקָּחִים נֶהָג שֶׁיּוֹשֵׁב לְיַד הַהֶגֶה, אֵינָם רוֹשְׁמִים לוֹ קְנָס). רְאוּבֵן יָצָא לְעִנְיָנָיו, וְשִׁמְעוֹן עָבַר לֵישֵׁב בִּמְקוֹמוֹ.

כַּעֲבוֹר רֶבַע שָׁעָה כְּשֶׁשָּׁב רְאוּבֵן, חָשְׁכוּ עֵינָיו... נִבְהַל וְהִזְדַּעֵק: 'שִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ, וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא!' הַטְּרֶמְפִּיסְט לֹא הָיָה בָּרֶכֶב, אַךְ דָּבָר אַחֵר כֵּן הָיָה... דּוּ"חַ עַל סַךְ שְׁבַע מֵאוֹת שְׁקָלִים, בְּגִין חֲנָיָה בְּמָקוֹם אָסוּר!

לְפֶתַע מַגִּיעַ שִׁמְעוֹן בְּרִיצָה, כֻּלּוֹ מִתְנַשֵּׁם וּמִתְנַשֵּׁף. 'אֵיפֹה הָיִיתָ?' זָעַק רְאוּבֵן.

וּמַה מֵּשִׁיב שִׁמְעוֹן? - 'נִזְכַּרְתִּי פִּתְאֹם שֶׁטֶּרֶם הִתְפַּלַּלְתִּי מִנְחָה, וְהִנֵּה הַשְּׁקִיעָה עוֹבֶרֶת... סָקַרְתִּי אֶת כָּל הָאֵזוֹר, וּמִשֶּׁלֹּא הִבְחַנְתִּי בְּשׁוּם נַיֶּדֶת, נִכְנַסְתִּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת הַסָּמוּךְ...'

'הַמִּנְחָה הַזּוֹ תַּעֲלֶה לְךָ בְּיֹקֶר', הוֹדִיעוֹ הַנֶּהָג, תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁמּוֹשִׁיט כְּלַפָּיו אֶת הַקְּנָס הַכָּבֵד.

'חוֹשְׁבַנִי שֶׁאֲנִי פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם - הֵגִיב שִׁמְעוֹן - הֲרֵי הָיִיתִי מֻכְרָח לָצֵאת כְּדֵי לֹא לְאַבֵּד מִנְחָה, וְלֹא הִתְכַּוַּנְתִּי כְּלָל לְהַזִּיק לְךָ'.

עִם מִי הַדִּין?

תְּשׁוּבָה

נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ לְחַיֵּב אֶת שִׁמְעוֹן הַטְּרֶמְפִּיסְט, מִשּׁוּם שֶׁהוּא אַחֲרַאי עַל הַקְּנָס כְּהַבְּעָלִים. וּנְבָאֵר דְּבָרֵינוּ: הַקְּנָס מוּשָׁת בְּגִין הַהִמָּצְאוּת שֶׁל הָרֶכֶב לְלֹא נֶהָג, בְּמָקוֹם בּוֹ עָלוּל הוּא לִגְרֹם לִנְזָקִים וּתְאוּנוֹת מֵחֲמַת הַפְרָעַת הַנְּסִיעָה הַשּׁוֹטֶפֶת בָּרְחוֹב. (פְּעָמִים שֶׁקַּיָּם צֹרֶךְ מִיָּדִי לְפַנּוֹת אֶת הָרֶַכֶב, כְּגוֹן בְּמִקְרֶה שֶׁאַמְבּוּלַנְס אוֹ רֶכֶב חֶבְרַת הַחַשְׁמַל וְכַדּוֹמֶה צָרִיךְ לַעֲצֹר בַּמָּקוֹם). וְעַל כֵּן שִׁמְעוֹן (שֶׁנֶּחְשָׁב לְ'שׁוֹמֵר שָׂכָר'), הָיָה אַחֲרַאי לִדְאֹג שֶׁהַרֶכֶב לֹא יַזִּיק וְלֹא יַפְרִיעַ לַנְּסִיעָה הַזּוֹרֶמֶת, וְכַאֲשֶׁר הִשְׁאִירוֹ לְלֹא נֶהָג, הֲרֵי שֶׁהִפְקִיר אֶת הָרֶכֶב בְּאֹפֶן שֶׁהוּא מַזִּיק לָרַבִּים.

וַהֲגַם שֶׁבְּפֹעַל לֹא נִגְרַם נֵזֶק, מִכָּל מָקוֹם עַל הַפְקָרַת רֶכֶב בְּמָקוֹם שֶׁכָּזֶה מֻטָּל הַקְּנָס. מַה גַּם שֶׁבְּפֹעַל, הֻפְרְעָה נְסִיעַת הַנֶּהָגִים בִּגְלַל שִׁמְעוֹן, וְהוּא זֶה שֶׁגָּרַם לְנֵזֶק זֶה, וְלָכֵן הַקְּנָס מֻטָּל דַּוְקָא עָלָיו, וְלֹא עַל בַּעַל הָרֶכֶב שֶׁלֹּא הִפְקִיר אֶת הָרֶכֶב, אֶלָּא הִשְׁאִירוֹ בִּידֵי בַּר-דַּעַת.

לְסִכּוּם: נִרְאֶה לְחַיֵּב אֶת שִׁמְעוֹן בְּתַשְׁלוּם הַקְּנָס.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין