פרשת תצוה לילדים: קרוב אליך הדבר

סַפִּיר וְיָהֲלֹם (שְׁמוֹת כ"ח, י"ח)

מַעֲשֶׂה הָיָה בְּאָדָם שֶׁהָיָה מֻמְחֶה בִּגְנֵבַת אֲבָנִים יְקָרוֹת. זוֹ הָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ, וּבְכָךְ עָסַק כָּל יְמֵי חַיָּיו. יוֹם אֶחָד, בְּבַקְּרוֹ בְּתַעֲרוּכַת תַּכְשִׁיטִים גְּדוֹלָה בִּשְּׁוַיִץ, צָדָה עֵינוֹ אֶבֶן יַהֲלוֹם גְּדוֹלָה וּמְלֻטֶּשֶׁת, הַמֻּצֶּגֶת לְרַאֲוָה בְּאֶחָד מִדּוּכָנֵי הַמְּכִירָה הַיֻּקְרָתִיִים.

בְּעוֹדוֹ מַבִּיט בָּאֶבֶן, תּוֹךְ שֶׁהוּא מִשְׁתַּדֵּל לֹא לִבְלֹט בַּקָּהָל, מַגִּיעַ גְּבִיר הַלְּבוּשׁ בַּחֲלִיפָה וּמִגְבַּעַת וְאוֹחֵז בְּיָדוֹ מַקֵּל הֲלִיכָה מֻזְהָב, וְהֵחֵל בּוֹחֵן וּמִתְעַנְיֵן בְּיַהֲלוֹם זֶה. לְאַחַר מַשָּׂא וּמַתָּן אָרֹךְ, רָכַשׁ הַגְּבִיר אֶת הָאֶבֶן תְּמוּרַת כְּמֵאָה אֶלֶף דּוֹלָר (!) וְיָצָא לְדַרְכּוֹ.

הַגַּנָּב, שֶׁהֵבִין כִּי הִזְדַּמְּנוּת פָּז נִקְרְתָה בְּדַרְכּוֹ, נֶחְפַּז בְּעִקְּבוֹת הַגְּבִיר, וּפָסַע בְּעִקְּבוֹתָיו כִּבְרַת דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה, עַד שֶׁעָלָה עַל אֳנִיַּת פְּאֵר בְּדַרְכּוֹ חֲזָרָה לְעִירוֹ. הַגַּנָּב הַמְיֻמָּן עָלָה אַף הוּא בְּעִקְּבוֹתָיו. הוּא פָּנָה אֶל פְּקִיד הַקַּבָּלָה וְשִׁחֲדוֹ בְּמָמוֹן רַב, וּבִתְמוּרָה בִּקֵּשׁ שֶׁיּוֹדִיעַ כִּי אֵרְעָה טָעוּת שֶׁל קַבָּלַת יוֹתֵר מִדַּי נוֹסְעִים, וּבְלֵית בְּרֵרָה יֻכְנְסוּ כַּמָּה נוֹסְעִים לַתָּאִים בָּהֶם יֵשׁ מִטּוֹת רֵיקוֹת. כַּמּוּבָן שֶׁאֶל תָּאוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר, הֻכְנַס אַחַר כָּבוֹד מְיֻדָּעֵנוּ הַגַּנָּב...

לְאַחַר שֶׁאָכַל הַגְּבִיר אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב, הֶחְלִיף אֶת בְּגָדָיו לְבִגְדֵי שֵׁנָה, עָלָה עַל יְצוּעוֹ וְנִרְדַּם. הַגַּנָּב, שֶׁהֵבִין כִּי שְׁעַת הַכֹּשֶׁר שֶׁלּוֹ הִגִּיעָה, הֵחֵל לְחַפֵּשׂ בְּמֶרֶץ וּבְקַדַּחְתָּנוּת אַחַר הָאֶבֶן הַיְקָרָה. חִפֵּשׂ בְּתִיקוֹ שֶׁל הַגְּבִיר וּבִבְגָדָיו, חִפֵּשׂ בִּזְהִירוּת מִתַּחַת לַמִּזְרָן עָלָיו יָשֵׁן וּמִתַּחַת לַכָּרִית, חִפֵּשׂ בִּנְעָלָיו, בְּאַרְנָקוֹ, אַךְ לַשָּׁוְא - הוּא לֹא מָצָא דָּבָר.

בַּבֹּקֶר, לְאַחַר שֶׁהִתְעוֹרְרוּ, הִתְלַבְּשׁוּ וְשָׁתוּ אֶת קָפֶה הַבֹּקֶר בְּתָאָם, פָּנָה הַגְּבִיר לָרֶדֶת מֵהַסִפּוּן. וְאָז נִגַּשׁ אֵלָיו הַגַּנָּב: "סְלַח לִי, אֲדוֹנִי. הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ לְהַחְלִיף עִמְּךָ מִסְפַּר מִלִּים". "בְּבַקָּשָׁה", הֵשִׁיב הַגְּבִיר.

וְהַגַּנָּב הִתְוַדָּה: "וּבְכֵן, אֲנִי עוֹסֵק בְּמִקְצוֹעִי כְּגַנָּב כְּבָר שָׁנִים רַבּוֹת, וְאֶתְמוֹל רָאִיתִי אוֹתְךָ רוֹכֵשׁ אֶבֶן יְקָרָה בַּתַּעֲרוּכָה. עָקַבְתִּי אַחֲרֶיךָ עַד לְכָאן, וְאַף הִצְלַחְתִי לְהִכָּנֵס כְּשֻׁתָּף לַתָּא אוֹתוֹ שָׁכַרְתָּ. בַּלַּיְלָה, לְאַחַר שֶׁנִּרְדַּמְתָּ, חִפַּשְׂתִּי אֶת הַיַּהֲלוֹם שֶׁרָכַשְׁתָּ בְּכָל כֵּלֶיךָ, בְּמִּטָּתְךָ וַאֲפִילוּ עַל גּוּפְךָ. אַךְ לַשָּׁוְא. אֲנִי סַקְרָן מְאֹד לָדַעַת אֶת הַסּוֹד – הֵיכָן, אֵפוֹא, הֶחְבֵּאתָ אֶת הַיַּהֲלוֹם?... אוֹדֶה לְךָ מְאֹד אִם תּוּכַל לְסַפֵּק אֶת סַקְרָנוּתִי".

חִיֵּךְ הַגְּבִיר וְעָנָה: "וְכִי חָשַׁבְתָּ שֶׁלֹּא שַׂמְתִּי לֵב שֶׁהָפַכְתָּ לַ'צֵל' הֶחָדָשׁ שֶׁלִּי?!... כְּבָר בַּתַּעֲרוּכָה הִבְחַנְתִּי שֶׁאַתָּה לוֹטֵשׁ אֶת עֵינֶיךָ אֶל הָאֶבֶן הַיְקָרָה, וְלָכֵן לֹא הִתְפַּלֵּאתִי כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי אוֹתְךָ בְּתָאִי. יָדַעְתִּי הֵיטֵב שֶׁאַתָּה מְעֻנְיָן בָּאֶבֶן, וְלָכֵן לִפְנֵי שֶׁנִּרְדַּמְתִּי, דָּאַגְתִּי לְהַכְנִיס אוֹתָהּ בַּחֲשַׁאי אֶל תּוֹךְ - - - כִּיס הַחֲלִיפָה שֶׁלְּךָ! הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁשָּׁם בְּוַדַּאי לֹא תְּחַפֵּשׂ אֶת הָאֶבֶן. בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהִתְרַחַצְתָּ, הוֹצֵאתִי אֶת הָאֶבֶן מִכִּיסְךָ, וְלָקַחְתִּי אוֹתָהּ אֵלַי בַּחֲזָרָה"...

וְהַמּוּסָר מֵהַמַּעֲשֶׂה עֲבוּרֵנוּ הוּא - שֶׁאֶת הַיַּהֲלוֹם אֵין לְחַפֵּשׂ בְּכִיסֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים, יֵשׁ לָדַעַת כִּי הוּא מֻנָּח בַּכִּיס שֶׁלָּנוּ. 'כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד'. בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ אוֹצָר שֶׁל כִּשְׁרוֹנוֹת וִיכוֹלוֹת, אִם נַחְשֹׁק בּוֹ וּנְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו, נִמְצָא אוֹתוֹ וְנִתְעַלֶּה!

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין