"אהבת את הבן שלך שטבע בים?" שאלה הרבנית, והאישה השיבה: "מאוד-מאוד"

את החידה הנעלמה שקוראים לה 'מיטל' לא הצליחו הרבניות של 'מתחברות' לפצח. מיטל הייתה מתקשרת אליהן בכל פעם מיוזמתה, אחת למספר חודשים, סיפרה שהיא רוצה להקפיד על שמירת טהרת המשפחה ועל ההלכות, הביעה נכונות רבה ושליטה מלאה, אך בכל פעם כשניסו להתקדם איתה קצת הלאה ולהסביר איך צריך לנהוג, היא הייתה נעלמת, אפשר לומר - מתאדה. הדבר חזר על עצמו בכל פעם מחדש, והעלה תמיהה מרובה.

באחד הימים החליטו הרבניות פשוט להזמינה לפגישה פנים אל פנים. אחרי כל כך הרבה שיחות טלפוניות הן ישמחו להכיר אותה. למיטל זה לא התאים. היא דחתה את הפגישה בשבוע, ולאחר מכן בשבועיים . אחר כך הייתה לה מסיבה בגן של הבת, ובחודש הבא היא פשוט לא הצליחה להגיע לאזור. רק כאשר היו הרבניות בטוחות שהיא כבר לא תגיע, הפתיעה אותן מיטל יום אחד בשיחת טלפון בה שאלה: "אפשר לבוא היום?"

"מאז שבני טבע בים, איני מצליחה לראות מים"

אם לאורך כל הדרך היו סימני שאלה רבים סביב דמותה של מיטל, כשהיא נכנסה לחדר גברו סימני השאלה שבעתיים. מיטל התגלתה כאישה מטופחת ומלאת חיוניות. לבושה היה צנוע מאוד, על ראשה מטפחת שמכסה את כל שערותיה, והיא סיפרה על כך שהיא מתגוררת באחד הריכוזים החרדיים בארץ.

"אני יודעת שאתן מתפלאות", קטע קולה של מיטל את הדממה ששררה בחדר, והקול היה מוכר להן היטב משיחות הטלפון הרבות. "אני אישה שבאה מבית דתי לגמרי, אפילו נוטה לחרדי. מאז נישואיי, במשך עשר שנים הקפדתי על שמירת הטהרה בלי שום סייג, אבל בשלוש שנים האחרונות..."

בשלב זה החל קולה של מיטל לרעוד, "בשלוש שנים האחרונות זה כבר קשה לי יותר. האמת היא שזה לא רק קשה... לא ביקרתי במקווה בכלל..." את המשך המשפט היא אמרה ממש בלחישה.

דממה שררה בחדר. אבל מיטל בחרה לשבור אותה ולהמשיך לספר: "הכל התחיל אחרי שהבן שלי, בן השש טבע בים. זה היה ממש מול העיניים שלי, כשישבנו כל בני המשפחה על החוף. בעלי ניסה לזנק ולהציל אותו, אבל זה לא עזר. הבן נמשך פנימה לתוך זרם חזק, ואחרי שהגיעו כוחות ההצלה והוציאו אותו מהים הבנו שזהו זה... כבר לא היה מה לעשות עוד".

שוב משתררת בחדר דממה, אך מיטל ממשיכה: "עברו מאז שלוש שנים וברוך ה' היינו חזקים והצלחנו להשתקם. אמרנו לעצמנו שאנחנו חייבים לחזור לעצמנו בשביל הבית שלנו ובשביל ילדינו. עשינו מאז כל כך הרבה דברים לעילוי נשמתו של הילד, אפילו הכנסנו ספר תורה לבית הכנסת, אבל עם הקטע של הטבילה במקווה פשוט קשה לי. אני לא מסוגלת. בכל חודש מחדש תוקפות אותי חרדות, אני אומרת לעצמי שהנה, אני הולכת, אבל אני לא מסוגלת לראות מול העיניים שלי כמויות גדולות של מים. זה מחזיר אותי בבת אחת לאסון שלנו".

עוד לפני שמישהי מהנוכחות בחדר הספיקה להעלות את השאלה המתבקשת, הבינה מיטל. "כן, דיברתי על כך עם פסיכולוגית", היא כמו קראה את מחשבותיהן, "אפילו עם כמה פסיכולוגיות, וגם עם יועצת רגשית. הבנתי שפיתחתי בעצם פוסט טראומה, וזו הדרך שהאסון השפיע עליי. אני מאוד מודעת לעצמי, ובכל זאת לא מצליחה להתגבר על הפחד. ועכשיו אני שואלת אתכן – אולי תוכלו לעזור לי?"

"תעשי את זה בשביל הנשמה שלו"

 "את ההתרגשות שאחזה בנו קשה לתאר במילים", מספרת לנו אחת מהרבניות שהיו בחדר. "זה היה מרגש כל כך לראות אישה יהודייה, שעברה ניסיון כל כך נוראי בחייה, וכל מה שמעניין אותה הוא נושא הטהרה, והיא כל כך רוצה לזכות להיטהר ולקיים את המצווה כמו שצריך.

"לצערי", היא מוסיפה, "לא הייתה לנו דרך אמתית לעזור לה, אבל ישבנו ושוחחנו, למדנו שוב את ההלכות, למרות שהיא כבר הייתה בקיאה בהן לגמרי, דיברנו על החשיבות העצומה של המצווה, שגם זה דבר שהיא הייתה מודעת לו, וזהו, לא היה לנו מה לעשות יותר".

התמונה באדיבות ארגון טהרת הבית

ברגע האחרון לפני שמיטל יצאה מהחדר, מספרת הרבנית שהקב"ה שם בפיה את המילים הנכונות. "פניתי אליה ואמרתי לה: 'מיטל היקרה, אנחנו לא פסיכולוגיות ולא מתיימרות להיות כאלו, אבל אני יכולה רק לשאול אותך שאלה?" וכאן, מספרת הרבנית שהיא אזרה עוז ושאלה את האישה הכאובה: "את אהבת את הבן שלך?"

"כמובן", השיבה זו במבט תמה, ואף הוסיפה: "הייתי קשורה אליו מאוד".

"אז אם אהבת אותו, ואפילו סיפרת שעשיתם דברים רבים כל כך לעילוי נשמתו, אולי כדאי להחליט שאת עושה משהו נוסף לעילוי הנשמה שלו? נחליט שאת חוזרת לטבול, לא רק בגלל החיוב שבמצווה, אלא גם בשביל הבן שלך שאת כל כך אוהבת ובשביל הנשמה שלו".

מיטל הגיבה בשתיקה מהורהרת, ובכך הסתיימה הפגישה.

"במשך זמן רב לאחר מכן לא היה לנו קשר עם מיטל", מספרת לנו הרבנית, "אבל בחודש האחרון, בדיוק שנה אחרי אותה פגישה, מיטל יצרה אתנו קשר. היא רצתה להודיע שנולד לה בן זכר, בקדושה ובטהרה... מעבר לכך", אומרת הרבנית, "היא לא הייתה צריכה להוסיף דבר".

מח' מתחברות – טהרת המשפחה לפניות, הכוונה וייעוץ: 02-6301516, או במייל mit@htv.co.il