גם כאשר האדם שרוי בצער גדול מאוד, לא צריך חברו לסבול ממנו

ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ לבני חת (בראשית כ"ג, ז')

לשם מה עלינו לדעת שאברהם השתחווה לבני חת? מה המסר שמבקשת התורה ללמדנו בכך?

ונראה, שהדבר בא לאלפנו מוסר, והוא אחר ההתבוננות במצב הקשה שבו היה נתון אברהם בשעה זו; ידוע-ידע אבי האומה היהודית בגדלותה של אשתו שרה ובצדקותה המופלגת, עד שהיה טפל לה בנבואה, וממילא נקל לשער את עוצמת הכאב שפיעמה בו ברגעים אלה, בראותו את גודל ההפסד והחסרון שיהיה לו עתה, עם פטירת אשתו.

ולמרות האבל הכבד שבו היה שרוי, לא החסיר ולא-כלום מכל נימוסי הדרך-ארץ וגינוני הכרת-הטוב למי שסייע לו במציאת קבר. בכוחות עליונים התגבר אברהם על צערו-שלו, הבליג על רגשות-הכאב שתקפוהו, והתנהג עם בני חת בדרך ארץ למופת, מתוך הכרה מושלמת של הכלל המוסרי האומר שגם אם שרוי האדם בצער לא צריכים חבריו לסבול ממנו.

ש'הרי חלילה לנו, כותב ה'מכתב מאליהו', לייחס חנופה לגדול בענקים, הבוטח בה' בכל לבו, כי לא לפניו יבוא חנופה'.

צריך להדגיש שאברהם הפגין את יחסי הכבוד שלו לבני חת, למרות שידע והבין את כוונותיהם האמיתיות, והשתחווה להם פעמיים למרות שהם לא בדיוק רצו לעזור לו... על אחת כמה וכמה כשמדובר בחבר אמיתי ורֵעַ אוהב, שצריך האדם להתגבר על כְּאֵבָיו-שלו ולא להחמיץ לו את פניו.

הנהגתו זו של אברהם עם בני חת, מלמדתנו על ישרותם של האבות, והנה לנו עוד ראייה לשמו של ספר בראשית, 'ספר הישר'.

מתוך סדרת הספרים "עלינו לשבח", מאת הרב יצחק זילברשטיין