פרשת תולדות לילדים: החתול היקר

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי... וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב (בְּרֵאשִׁית כ"ה, ל"א-ל"ג)

מַעֲשֶׂה בְּסוֹחֵר יוּדַאיְקָה בְּשֵׁם רְאוּבֵן, שֶׁנָּסַע לְחוּ"ל לְצֹרֶךְ מִסְחָרוֹ, וְהִגִּיעַ לְאֵזוֹר בּוֹ נִמְצָאִים בָּתֵּי מִסְחָר לְעַתִּיקוֹת. הָאִישׁ נִכְנַס לַחֲנוּת מְסֻיֶּמֶת, וְלֹא מָצָא פְּרִיטִים נְדִירִים, אֶלָּא שֶׁלְּפֶתַע צָדָה עֵינוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף מַרְהִיבָה, בַּעֲלַת חִטּוּבִים מְיֻחָדִים, וּלְפִי מֻמְחִיּוּתוֹ הֶעֱרִיךְ שֶׁמְּדֻבָּר בִּקְעָרָה עַתִּיקָה וּנְדִירָה מְאֹד, וְשָׁוְיָהּ מִסְתַּכֵּם בְּכַמָּה מְאוֹת אַלְפֵי דּוֹלָרִים...

רְאוּבֵן עָמַד וְנָעַץ עֵינָיו בַּקְּעָרָה, וְכָאן הִתְגַּלָּה מַחֲזֶה מוּזָר לְנֶגֶד עֵינָיו: בַּעַל הַחֲנוּת נָטַל אֶת הַקְּעָרָה, יָצַק לְתוֹכָהּ חָלָב, וְהִנִּיחָהּ לִפְנֵי הֶחָתוּל שֶׁלּוֹ...

רְאוּבֵן חוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ: בַּעַל הַחֲנוּת בְּוַדַּאי אֵינוֹ מוּדָע לָאוֹצָר הַגָּדוֹל שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ, זוֹ הִזְדַּמְּנוּת פָּז לִרְכֹּשׁ אֶת הַקְּעָרָה בְּזוֹל וּלְהִתְעַשֵּׁר. אֶלָּא, שֶׁאִם יְגַלֶּה הִתְעַנְיְנוּת מְיֻחֶדֶת בַּקְּעָרָה, יָבִין הַמּוֹכֵר שֶׁעֶרְכָּהּ רַב. הוֹגִיעַ אֶת מֹחוֹ, כֵּיצַד אוּכַל לִרְכֹּשׁ אֶת הַקְּעָרָה?... וּמָצָא רַעְיוֹן מַבְרִיק.

הִתְחַכֵּם רְאוּבֵן וְשָׁאַל אֶת הַמּוֹכֵר: 'בְּכַמָּה תִּמְכֹּר לִי אֶת הֶ...חָתוּל שֶׁלְּךָ?' הַמּוֹכֵר הֵשִׁיבוֹ לְאַלְתַּר: 'אֶתֵּן לְךָ אוֹתוֹ תְּמוּרַת אֶלֶף דּוֹלָר!'.

'מַדּוּעַ הוּא כָּל כָּךְ יָקָר?!', הִתְפַּלֵּא רְאוּבֵן. 'זֶהוּ הַמְּחִיר', אָמַר הַמּוֹכֵר, 'אִם רְצוֹנְךָ קְנֵה, וְאִם לֹא, יִשָּׁאֵר הֶחָתוּל אֶצְלִי!'

רְאוּבֵן שָׁלַף אֶת הַסְּכוּם, שִׁלֵּם לַמּוֹכֵר, וְאָמַר: 'כָּעֵת אֲנִי בִּבְעָיָה אֵיךְ אֶתֵּן לֶחָתוּל לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת? אוּכַל לָקַחַת, בְּבַקָּשָׁה, אֶת קַעֲרַת הֶחָלָב...?'

'בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא', הֵשִׁיב הַמּוֹכֵר נֶחֱרָצוֹת. רְאוּבֵן הִצִּיעַ תַּשְׁלוּם סִמְלִי עֲבוּר הַקְּעָרָה, וְהַמּוֹכֵר שׁוּב מוֹדִיעַ בְּהֶחְלֵטִיּוּת שֶׁאֵין עַל מַה לְּדַבֵּר. רְאוּבֵן מַמְשִׁיךְ לְהוֹסִיף עוֹד וְעוֹד בַּמְּחִיר, עַד שֶׁהַמְּחִיר כְּבָר טִפֵּס לְאַלְפֵי דּוֹלָרִים, אַךְ הַמּוֹכֵר נוֹתַר בְּשֶׁלּוֹ... לְבַסּוֹף שׁוֹאֵל רְאוּבֵן: 'מַדּוּעַ אֵינְךָ מוּכָן לִמְכֹּר לִי אֶת הַקְּעָרָה תְּמוּרַת סְכוּם כֹּה רַב?'

'אֲגַלֶּה לְךָ אֶת הַסּוֹד', הֵשִׁיב, 'אֲנִי לֹא מוֹכֵר רַק פְּרִיטֵי יוּדַאיְקָה. אֲנִי מוֹכֵר גַּם - - - חֲתוּלִים! בִּזְכוּת הַקְּעָרָה הַזּוֹ זָכִיתִי לִגְרֹף הוֹן רַב עַל יְדֵי מְכִירַת חֲתוּלִים לְסוֹחֲרִים מְפֻלְפָּלִים כָּמוֹךָ, שֶׁחָשְׁבוּ לְהִתְחַכֵּם וּלְקַבֵּל אֶת הַקְּעָרָה עִם הֶחָתוּל...'.

וּמָה הַשְּׁאֵלָה שֶׁהִתְעוֹרְרָה כָּעֵת? - רְאוּבֵן קָם וְתָבַע מֵהַמּוֹכֵר לְהָשִׁיב לוֹ אֶת אֶלֶף הַדּוֹלָרִים וּלְקַבֵּל בַּחֲזָרָה אֶת חֲתוּלוֹ, 'זֶהוּ מֶקַּח טָעוּת, כִּי מֵעוֹלָם לֹא חָשַׁבְתִּי לִקְנוֹת חָתוּל בִּמְחִיר מֻפְקָע כָּל כָּךְ, וּבָרוּר שֶׁכָּל כַּוָּנָתִי הָיְתָה לִזְכּוֹת בַּקְּעָרָה...'.

לְעֻמָּתוֹ טוֹעֵן הַמּוֹכֵר: 'הַמֶּקָּח שָׁרִיר וּבָרוּר וְקַיָּם, כִּי נַעֲשָׂה מִתּוֹךְ דֵּעָה צְלוּלָה, וּמֵאַחַר וְלֹא הֶעֱמַדְתָּ שׁוּם תְּנַאי אוֹדוֹת מְכִירַת הַקְּעָרָה, הֲרֵי שֶׁקָּנִיתָ חָתוּל בַּשַּׂק...'.

עִם מִי הַדִּין?

תְּשׁוּבָה

רַבֵּנוּ הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ שׁוֹאֵל (בְּרֵאשִׁית כ"ה, ל"ג): הַתּוֹרָה הִצְדִּיקָה אֶת מְכִירַת הַבְּכוֹרָה שֶׁל עֵשָׂו לְיַעֲקֹב תְּמוּרַת נְזִיד עֲדָשִׁים, כְּדִכְתִיב: 'וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב'. וְיֵשׁ לְהָבִין מַדּוּעַ אֵין הַמְּכִירָה בְּטֵלָה מִדִּין 'אוֹנָאָה' (וַהֲרֵי הֲלָכָה בְּיָדֵינוּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר שִׁעוּר הָאוֹנָאָה הָיָה לְמַעְלָה מִשִּׁשִּׁית בִּמְחִיר, הַמֶּקָּח בָּטֵל)? הֲלֹא עֵשָׂו מָכַר לְיַעֲקֹב דָּבָר הַשָּׁוֶה מֵאָה מָנֶה בְּמָנֶה, וּמִמֵּילָא מֶקַּח הַבְּכוֹרָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּטֵל?!

וּמְיַשֵּׁב הָאוֹר הַחַיִּים: עֵשָׂו יָדַע הֵיטֵב כִּי מְדֻבָּר בִּמְחִיר מֻפְקָע, וּבְכָל זֹאת הִסְכִּים לָעִסְקָה וּמָחַל עַל בְּכוֹרָתוֹ, וְכָךְ נִפְסַק בַּשּׁוּ"עַ (חו"מ סי' רכ"ז ס"ט): "אִם מָכַר מִפְּנֵי דָּחֳקוֹ, וְזִלְזֵל בִּמְכִירָתוֹ יוֹתֵר מִכְּדֵי שֶׁהַדַּעַת טוֹעָה, שֶׁנִּכָּר שֶׁמִּפְּנֵי דָּחֳקוֹ הֻצְרַךְ לְזַלְזֵל, אֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ, דְּיָדַע וּמָחַל". וּמֵעַתָּה - אוֹמֵר הָאוֹר הַחַיִּים - הֲגַם שֶׁמָּכַר עֵשָׂו דָּבָר מֻפְלַג הָעֵרֶךְ, תְּמוּרַת לְגִימָה אַחַת שֶׁל נָזִיד - מִמְכָּרוֹ מֶכֶר.

וְכָךְ גַּם נֶאֱמַר בְּנוֹגֵעַ לִשְׁאֵלָתֵנוּ - רְאוּבֵן 'יָדַע וּמָחַל', הִכְנִיס עַצְמוֹ מִדַּעַת לַסִּכּוּן, וְנִטְעַן כְּלַפָּיו: 'חַיְיתָּא דְּקִיטְרֵי (שַׂק קָשׁוּר הַמָּלֵא בְּרוּחַ) סָבַרְתָּ וְקִבַּלְתָּ' (ב"ק ט'.), כְּשֶׁהֶחְלַטְתָּ לִרְכֹּשׁ אֶת הֶחָתוּל בִּמְחִיר כֹּה רַב בְּחָשְׁבְךָ שֶׁתְּקַבֵּל גַּם אֶת הַקְּעָרָה! וֶהֱיוֹת וְאִיהוּ הוּא דְּאַפְסִיד אַנַּפְשֵׁיהּ, מִמֵּילָא אֵין לוֹ תְּבִיעַת אוֹנָאָה עַל הַמּוֹכֵר.

לְסִכּוּם: מְכִירַת הֶחָתוּל קַיֶּמֶת, וּרְאוּבֵן אֵינוֹ זַכַּאי לְקַבֵּל אֶת כַּסְפּוֹ בַּחֲזָרָה.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין