אות ת’ - מילון ארמית-עברית

♦ תהה – נעץ מבט, נדהם. הריח [התפלא, הסתקרן, שאל את עצמו]. 

♦ תו² – שוב [כך, הנה; שוב; עוד]. 

♦ תוספתא – תוספת, התוספת [שם הספר שבו נאספו רוב המשניות החיצוניות (שלא נכללו במשנה)]. 

♦ תותב – דייר; תושב [פרוטזה, איבר מלאכותי]. 

♦ תיקו – תעמוד; צורת קיצור של 'תיקום' [תוצאת שוויון במשחק או בתחרות. בגמרא: מילת סיכום לבעיה שלא נפתרה]. 

♦ תלת – שלוש. 

♦ תמניא – שמונה. 

♦ תנא – שנה, בכל המשמעויות של "שנה" בעברית: (ביצע פעולה) בשנית, למד (דבר הלכה) ועוד. 

♦ תנא² – חכם ובקי במשנה. 

♦ תניא – שנינו, למדנו [מילה הפותחת סוגיות רבות בגמרא ושם ספר היסוד של חסידות חב"ד <עפ"י המילים הפותחות את הספר>]. 
┘ תניא דמסייעא – פתיחה לברייתא שמביא אמורא לסייע לחברו [טיעון מסייע, עוד רעיון שתומך בעמדה זו].

♦ תרי – שניים. 
┘ בתרי זוזי – בשני זוזים (שני מטבעות של זוז).

♦ תריסר – שנים עשר. 

♦ תרץ – יישר, פתר בעיה. 

♦ תרתי – שתיים, שתי-. צורת הנקבה של המספר תרי. 
┘ תרתי דסתרי – שני דברים הסותרים זה את זה.
┘ תרתי משמע – בשני המובנים, בשתי המשמעויות.