אות ק’ - מילון ארמית-עברית

♦ קא – מילית עזר לצורת הבינוני. 

♦ קבל – התלונן. 

♦ קדיש – קדוש. שם של תפילה חשובה ביהדות. 
┘ אורייתא קדישתא – התורה הקדושה.

♦ קדם² – תחילית שפירושה "לפני". 

♦ קולא – הקלה, קל; פסיקה מקילה. 
┘ לקולא – להקל; בצורה מקילה, שלא לפי חומרת הדין.

♦ קורט – גרגיר, חלקיק [מידה מינימלית שאפשר לתפוס בין שתי אצבעות]. 

♦ קושטא – אמת. 

♦ קושיה – שאלה, בעיה; קושי, עניין לא פתור. 

♦ קטלא קניא – קוצץ קנים [לא-יוצלח, "כלומניק"].

♦ קיט – קיץ [נופש]. 

♦ קיימה – קיום, קביעות. 
┘ קיימא לן – קיימת לנו [מסורת] [מקובל בידינו, ידוע לנו].

♦ קמא – ראשון, קודם. 
┘ בבא קמא – שער ראשון; כינוי לחלק הראשון בספר [שמו של החלק הראשון במסכת נזיקין שבמשנה והחלק הראשון במסכת כלים בתוספתא].
┘ בית משפט קמא – ערכאה ראשונה, בית משפט נמוך יותר.

♦ קמן – לפנינו, הלאה. 
┘ כדלקמן – כפי שכתוב למטה, כפי שיאמר אחרי-כן.
┘ לקמן – לפנינו, הלאה; בהמשך הטקסט.

♦ קמעה – קצת, מעט. 
┘ קמעה קמעה – בשלבים, בהדרגה; כל פעם עוד קצת.

♦ קרי – קרא! [הצעה לקריאה שונה של הכתוב שעל ידה מתיישבת הקושיה]. 

♦ קרי² – קרא! [הדרך שבה יש לקרוא את המילים בתנ"ך על פי המסורה]. 

♦ קרתא – עיר; העיר. 

♦ קשיא – קשה [בסיום דיון, הקושיה קיימת ולא נפתרה]. 

<< לאות צ' בארמית 

לאות ר' בארמית >>