מה גרם ל'רבאית' הרפורמית להפוך לאורתודוקסית?

בעשרה בטבת תשע"א, חודשיים לפני בת המצווה של בתה, הודיעה ד"ר עינת רמון לראשת כנסת הרבנים בתנועה הקונסרבטיבית שהיא עוזבת את הארגון, את התנועה ואת הרבנות.

בטור מרתק שפורסם בכתב העת 'דעות', מציינת רמון כי מאז היא אינה משתמשת עוד בתואר 'רבה', תואר שהיא עצמה הייתה שותפה להמצאתו הלשונית בשנת 1993, וכיום היא מגדירה את עצמה כמשויכת לשולי האורתודוקסיה.

מה הוביל לכך? כדי להבין זאת מספרת ד"ר רמון על עצמה: "נולדתי בשנת 1959 בירושלים. סביי וסבתותיי חדלו, בשלב כלשהו בחייהם, לשמור שבת וכשרות. את הוריי הם חינכו בתנועת השומר הצעיר. אבי ואמי היו מבין דורות הצברים הראשונים, העברים החדשים. כשהגעתי לתנועה הקונסרבטיבית בשנות ה-80 של המאה העשרים היו רק מעט צברים שביקשו לעצמם מקום בתנועה זו, שהייתה נטע זר של יהדות אמריקה בישראל. גם ההצטרפות שלי כאישה הראשונה בארץ (ומהראשונות בעולם) לשורות הרבנות הקונסרבטיבית הביאה להרמת גבה".

בהמשך דרכה, כפי שציינה ד"ר רמון, היא 'הוסמכה לרבנות' בשנת תשמ"ט ונישאה לבעלה – רב רפורמי שעלה לארץ. לאחר מכן, במהלך שנות ה-90, היא גם ניהלה מאבקים פוליטיים שונים, וזאת מתוקף תפקידה כדוברת התנועה המסורתית. "הפכתי למשמיעת קול פמיניסטי קיצוני, שעיקרו ציטוט חלקים מן ההלכה המנותקים מהקשרם ההלכתי הרחב", היא מסבירה, וגם מוסיפה: "באופן אירוני יצא שבאתי לחפש יהדות, חיבור עמוק עם בורא עולם, אך המאבק הפוליטי הסיט את דרכי מן העיקר אל הטפל – אל עימותים בלתי פוסקים עם ההנהגה הפוליטית של המדינה, כדי לשנות את הסטטוס-קוו בנושאי דת ומדינה".

בסופו של דבר, כפי שמציינת ד"ר רמון, היו רבים מחניכיה ומתלמידיה בארה"ב ובישראל שפנו לאורתודוקסיה. "במפגשים עם הצעירים הללו החלה להתגבש בליבי ההבנה שעליי להתנתק מן התנועה הקונסרבטיבית. נתקלתי בבוגרי התנועה שהסבירו לי כי מרגע שהחלו ליישם באורח חייהם את ערכי התנועה הקונסרבטיבית – תנועה שמחנכת למחויבות להלכה, לכשרות ולשמירת שבת – הם נאלצו לעבור לאורתודוקסיה, מאחר שלא היה להם עוד מקום רוחני בתנועה שבה גדלו."

רגע נוסף של התקדמות עבור ד"ר רמון היה כאשר נולדו לה ילדיה, שבואם התמהמה במשך עשר שנים מהיום בו נישאה. "משחוויתי את האימהוּת, השתניתי מקצה לקצה. גיליתי באימהות את הקסם של הבית ואת היכולת המופלאה לצמוח בו מבחינה רוחנית, באמצעות לימוד התורה היום-יומי, המשפחתי. סדר העדיפויות שלי השתנה: העבודה והקהילה הפכו להיות משנִיים לעומת הבית והמשפחה, שהוצבו במקום הראשון".

וכפי שמסיימת ד"ר רמון את דבריה – המעגל מבחינתה נסגר כאשר ילדיה, שחונכו בבית הספר 'קשת' של זרם החינוך המשלב, היו מן המעטים בזרם הזה שנכנסו אליו כלא-אורתודוקסים ויצאו ממנו כדתיים אורתודוקסים.