מהו זמן האכילה של "פת שחרית"?

א. טוֹב לָאָדָם לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לֶאֱכוֹל פַּת שַׁחֲרִית. הַגְּמָרָא הַקְּדוֹשָׁה אוֹמֶרֶת (בָּבָא קַמָּא צב): "שִׁשִּׁים אֲנָשִׁים רָצִים אַחֲרֵי מִי שֶׁאָכַל פַּת שַׁחֲרִית וְלֹא מַשִּׂיגִים אוֹתוֹ". וְעוֹד אָמְרוּ (בָּבָא מְצִיעָא קז): "שְׁמוֹנִים וּשְׁלֹשָׁה חוֹלָאִים תְּלוּיִים בַּמָּרָה, וְאֶת כֻּלָּם - פַּת שַׁחֲרִית בְּמֶלַח וּשְׁתִיַּת מַיִם מְבַטְּלִים", וְעוֹד אָמְרוּ: "פַּת שַׁחֲרִית מַצִּילָה מִנְּזָקִים הַבָּאִים מֵהַשֶּׁמֶשׁ, וּמֵהַקֹּר, וּמֵהָרוּחַ, מִי שֶׁאוֹכֵל פַּת שַׁחֲרִית זוֹכֶה לְהַחְכִּים, לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד, וְזוֹכֶה בַדִּין, וּדְבָרָיו נִשְׁמָעִים, וְתַלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ, וּמוֹצִיאָה אֶת הַקִּנְאָה וּמַכְנִיסָה אֶת הָאַהֲבָה", וּמִכָּל מָקוֹם, אֲכִילַת פַּת שַׁחֲרִית אֵינָהּ חוֹבָה הִלְכָתִית אֶלָּא הַנְהָגָה טוֹבָה וּמוֹעִילָה.

ב. זְמַן הָאֲכִילָה הוּא עַד הַשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית מֵאָז שֶׁהִתְעוֹרֵר. וְיֵשׁ לֶאֱכוֹל כַּמּוּת שֶׁל 54 גְּרַם וְלִשְׁתּוֹת מַשְׁקֶה כָלְשֶׁהוּ. גַּם בַּאֲכִילַת מְזוֹנוֹת יוֹצְאִים יְדֵי מִצְוַת פַּת שַׁחֲרִית (עוּגִיּוֹת וְכַדּוֹמֶה) וְאֵין צֹרֶךְ דַּוְקָא בְלֶחֶם.

ג. אֵין לֶאֱכוֹל בָּשָׂר בְּעוֹדוֹ מַעֲלֶה אֵדִים, בֵּין צָלִי בֵין מְבֻשָּׁל. וְכֵן לֹא יֹאכַל דָּבָר חַם בְּיוֹתֵר.

ד. לֶחֶם קָפוּא - אֵין לְהַנִּיחוֹ עַל הָאֵשׁ כְּדֵי שֶׁיַּפְשִׁיר וּלְאוֹכְלוֹ, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנֶסֶת בּוֹ רְטִיבוּת וּמַזִּיק לַבְּרִיאוּת, אֶלָּא יֵשׁ לְיַבְּשׁוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ לְחַמְּמוֹ.

ה. כָּתוּב בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם", וְלָמְדוּ מִכָּאן חֲכָמִים שֶׁאָסוּר לָאָדָם לֶאֱכוֹל מַאֲכָלִים אוֹ מַשְׁקִים שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם קָצָה בָהֶם. אָדָם רָגִיל, בְּדֶרֶךְ כְּלָל לֹא אוֹכֵל דְּבָרִים כָּאֵלּוּ, אֲבָל בְּדוֹר כְּמוֹ שֶׁלָּנוּ - הַכֹּל אֶפְשָׁרִי, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁיֵּשׁ נְעָרִים שֶׁמִּתְעָרְבִים עִם חַבְרֵיהֶם עַל כֶּסֶף וְכַדּוֹמֶה, אִם מְסֻגָּלִים לֶאֱכוֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת דְּבָרִים כָּאֵלּוּ, וְיֵשׁ לְלַמְּדָם שֶׁיֵּשׁ בְּכָךְ אִיסּוּר גָּמוּר!

ו. הַסְּפָרַדִּים מַחְמִירִים לֹא לֶאֱכוֹל דָּגִים עִם חָלָב וּגְבִינָה מֵחֲשַׁשׁ סַכָּנָה, וְהָאַשְׁכְּנַזִּים מֵקִילִים. אוּלָם, גַּם לַסְּפָרַדִּים רַבִּים מֵהַפּוֹסְקִים כָּתְבוּ שֶׁאֵין אִיסּוּר לֶאֱכוֹל דָּגִים עִם חֶמְאָה. וּמִי שֶׁנּוֹהֵג כָּךְ יָכוֹל לְהִשָּׁאֵר בְּמִנְהָגוֹ.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי טו', טז')

"טוֹב מְעַט בְּיִרְאַת ה' מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בוֹ" (ב')

יֵשׁ אָדָם שֶׁמּוּכָּר כְּעָשִׁיר גָּדוֹל, יֵשׁ לוֹ נְכָסִים בְּכָל מָקוֹם, כַּמָּה רְכָבִים חָדָשִׁים.. אֲבָל כְּשֶׁאַתָּה מְדַבֵּר עִם אֲנָשִׁים, אַתָּה שׁוֹמֵעַ אֶחָד שֶׁצּוֹעֵק שֶׁהוּא רִמָּה אוֹתוֹ בְּאֵיזוֹ עִסְקָה, וְהַשֵּׁנִי צוֹעֵק שֶׁהוּא עָשָׂה קֻפָּה עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ, וְעִם הַשְּׁלִישִׁי הוּא לֹא הָיָה בְּסֵדֶר... לְעֻמָּתוֹ יֵשׁ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ הַרְבֵּה נְכָסִים אֲבָל כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ הוּא רַק שֶׁלּוֹ! הַכֹּל הִגִּיעַ אֵלָיו בִּנְקִיּוּת כַּפָּיִם.

וְכָךְ מַסְבִּיר הַ"מְצוּדוּת דָּוִד" אֶת הַפָּסוּק שֶׁלָּנוּ: טוֹב מְעַט בְּיִרְאַת ה' - יוֹתֵר טוֹב מְעַט הוֹן הַבָּא בְּיִרְאַת ה' וּבְיֹשֶׁר. מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בוֹ - מֵהוֹן רַב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מְהוּמַת בְּנֵי אָדָם הַצּוֹעֲקִים עַל הָעוֹשֵׁק אֲשֶׁר בּוֹ.

מַעֲשֵׂה בְּבָחוּר אֶחָד שֶׁהָיָה קָם כָּל לַיְלָה לַעֲרֹךְ 'תִּקּוּן חֲצוֹת' וְלִלְמוֹד תּוֹרָה. לַיְלָה אֶחָד נִטְרָד בְּמַחְשָׁבָה כֵּיצַד יוּכַל לְהִנָּשֵׂא כִּי אָבִיו עָנִי מָרוּד.. תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָתוֹ עָבַר לְיַד בֵּיתָה שֶׁל אַלְמָנָה צְעִירָה שֶׁבַּעֲלָהּ נִפְטַר לִפְנֵי זְמַן קָצַר וְהוֹרִישׁ לָהּ עֹשֶׁר גָּדוֹל. בָּא יֵצֶר הָרָע וְלָחַשׁ בְּאָזְנָיו: "הָאִשָּׁה וְהַמְּשָׁרְתוֹת יְשֵׁנוֹת, הַשַּׁעַר פָתוּחַ, תִּכָּנֵס וְתִקַּח אֶת הַתַּכְשִׁיטִים שֶׁלָהּ וְיִהְיֶה לְךָ עֹשֶׁר גָּדוֹל.." הוּא נִכְנַס בְּשֶׁקֶט לְתוֹךְ הַחֶדֶר וּמָצָא אֶת הָאַרְנָק שֶׁלָהּ, בְּתוֹכוֹ הָיוּ שְׁטָרוֹת כֶּסֶף לָרֹב. כְּשֶׁהֶחֱזִיק אוֹתָם בְּיָדוֹ קָפַץ לְפֶתַע בְּמוֹחוֹ מַאֲמָר הַגְּמָרָא (יוֹמָא לח'): "אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בְּמַה שֶׁמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ", וּמִיָּד חָשַׁב לְעַצְמוֹ: "אִם כֶּסֶף זֶה מוּכָן לִי - לָמָּה שֶׁאֶקַּח אוֹתוֹ בְּאִסּוּר? וְאִם אֵינוֹ שֶׁלִּי - לֹא תּוֹעִיל לִי הַגְּנֵבָה!" מִיַּד שָׁמַט אֶת הַכֶּסֶף וְעָזַב אֶת הַבַּיִת.

בַּבֹּקֶר הִבְחִינָה הָאִשָּׁה שֶׁמִּישֶׁהוּ פָּרַץ לְבֵיתָהּ אוּלָם לֹא נִגְנַב כְּלוּם. הִיא אָמְרָה לְעַצְמָהּ: "הַפַּעַם הָיָה לִי נֵס אוּלָם מִי יוֹדֵעַ מַה יִהְיֶה בַּהֶמְשֵׁךְ. כְּדַאי שֶׁאֶתְחַתֵּן וְכָךְ אֶהְיֶה שְׁמוּרָה", הִיא הָלְכָה לְרֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה וּבִקְּשָׁהּ בָּחוּר טוֹב וּמְיֻחָד מִבַּחוּרֵי הַיְּשִׁיבָה. הָרַב הִצִּיעַ לָהּ אֶת אוֹתוֹ בָּחוּר וְהִיא הִסְכִּימָה. כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת הַבָּחוּר אָמַר: "כַּמָּה צָדְקוּ דִּבְרֵי חֲכָמִים! מַה שֶׁשַּׁיָּךְ לִי - יַגִּיעַ אֵלַי בְּהֶתֵּר!"