מתנדב ב’איחוד הצלה’: "לאבד אמא ואבא באותו יום, זו טרגדיה שאי אפשר להסביר"

לפוסט הזה, שפורסם בדף הפייסבוק של ארגון 'איחוד הצלה' פשוט לא יכולנו להישאר אדישים. אסף חודריאן, המתנדב כחובש ביחידת האופנוענים של הארגון, איבד את שני הוריו לפני כשש שנים – בטרגדיה נוראית.

היה זה ניסיון קשה מנשוא עבור חודריאן, אבל הוא בחר שלא לשקוע בעצבות ודיכאון ותחת זאת, לנתב את הרגשות שלו לכיוון חיובי. "בכל פעם שאני מבצע החייאה, אני רואה את הפנים של ההורים שלי מול העיניים", הוא פותח במילים המרגשות הללו, את הפוסט. "קוראים לי אסף חודריאן. אני בן 39, מתגורר בנהריה ומתנדב כחובש ביחידת האופנוענים של איחוד הצלה.

"רבים בעיר מכירים אותי כאיש רפואת חירום. יודעים שאני מתנדב באיחוד הצלה ושמטרת ההתנדבות שלי ושל חבריי, היא להגיע ולהעניק טיפול רפואי מציל חיים עוד לפני הגעת האמבולנס למקום.

"אבל אני לא חושב שכולם יודעים או מבינים למה אני עושה את זה. מה גורם לי לשבור את השגרה שלי, לעלות על אופנוע האמבולנס ולטוס להגיש עזרה, בכל פעם שאני מקבל קריאה על אירוע חירום רפואי ממוקד 1221 של איחוד הצלה".

בנקודה זו, פותח חודריאן את סגור הלב, ומספר: "לפני שש שנים, שני הוריי טבעו למוות בלגונה שליד אכזיב. אמא שלי, עדה-אדלה, נכנסה לים ולפתע נסחפה. אבא שלי, אברהם, רץ להציל אותה ונסחף גם הוא. המוות שלהם טלטל אותי. לאבד אבא ואמא באותו היום - זאת טרגדיה שאי אפשר לתאר במילים".

ואז היכתה בו ההכרה. "בסיום השבעה, התחלתי לחשוב מה אני עושה עם עצמי מנקודה זו? חיפשתי פעילות בעלת משמעות שתיתן לי כוח להמשיך. שמעתי על איחוד הצלה – ארגון שמורכב מרשת של מתנדבים - חובשים, פרמדיקים ורופאים שמטרתו להגיש עזרה ראשונה מצילת חיים לחולה או פצוע עוד לפני הגעת אמבולנס של מד"א.

"עברתי קורס חובשים ואחריו התחלתי להתנדב. מות הוריי הוא אירוע שלא ניתן להשלים אתו. פצע שאף פעם לא יגליד. אבל ההתנדבות בהצלת חיים, נותנת לי הרבה כוח להמשיך. הייתי בשנים האחרונות בהמון אירועים. ביצעתי עשרות החייאות. הצלתי חיים!  זאת הרגשה נהדרת. את כל הפעילות שלי אני מקדיש לזכר הוריי.

"בכל פעם שאני מבצע החייאה, אני רואה את הפנים של ההורים שלי מול העיניים. וכשההחייאה מוצלחת והאישה או האיש שהצלתי חוזרים לביתם, למשפחתם, אני אומר בלב: אמא, אבא... האנשים האלו ניצלו בזכותכם"!.